מרדכי נולד ביום א’ באדר תרפ”ה, 25 בפברואר 1925 בירושלים. האב, אברהם מאיר, נצר למשפחת רבנים, מראשי קהילת ווארשה, והאם יפה, דור שישי בארץ ישראל. בילדותו למד ב”תלמוד תורה”, התגורר בשכונת זיכרון משה ולמד בישיבה התיכונית “אלומה”.

בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער “ברית החשמונאים” בירושלים וכחבר התנועה התגייס בשנת 1944, בהיותו בן 19, לשורות לח”י. הוא עסק בהפצת חומר תעמולה, בהדבקת כרוזי ה”מעש” ו”החזית”. השתתף בפעולות תצפית לשחרורו של אלדד (ד”ר ישראל שייב), מידי הבריטים בעת קבלת טיפול רפואי במרפאה פרטית בירושלים. ביום 31 בדצמבר 1944 נחטף ב”סזון הקטן” בירושלים על ידי ההגנה כחשוד בחברות באצ”ל. עובדת היותו חבר לח”י נודעה לש”י (מחלקת הידיעות של ההגנה) רק במהלך החקירה, ובו ביום שוחרר ממעצרו. בעקבות החטיפה, נעצר על ידי הבריטים בתחילת שנת 1945 ונכלא במחנה המעצר לטרון. לאחר שמונה חדשים שוחרר למעצר בית.

באותה תקופה הצטרף מרדכי, יחד עם חברים נוספים מתנועת “ברית החשמונאים” לקיבוץ בית יהושע, ניסיון שנכשל בשל אי קליטת חברים נוספים. לאחר מכן חזר לירושלים והמשיך בפעילותו המחתרתית בלח”י. עם פרוץ המתקפה הערבית, לאחר החלטת האו”ם על חלוקת ארץ ישראל, הצטרף עם קבוצת חברי לח”י להגנת ירושלים. הוא נלחם בשכונת תלפיות, מקור חיים ונווה יעקב.

לאחר ארבעה חודשי קרבות עלתה מחלקתו להר הצופים, יחד עם הלוחמים של עטרות, ומהר הצופים ירד לירושלים בימי ההפגזה ונלחם בגדוד “מכמש”, שהגן על מבואותיה של ירושלים.

לאחר מלחמת העצמאות המשיך את דרכו בצה”ל, ובצבא הקבע, עד ליום 31 במאי 1975, בתפקידים שונים, בעיקר בחיל רגלים ובתפקידי מנהלה. שימש קצין שלישות של מחוז השרון וקצין פיקוד המרכז בדרגת רב־סרן.

לאחר שחרורו מצה”ל, עבד כמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החרושת לבירה “אביר” בנתניה וכמנהל האדמיניסטרטיבי של קופת חולים הלאומית בנתניה. היה פעיל בוועדת מל”ח של פיקוד המרכז ופעיל בסניף הליכוד בנתניה.

מרדכי היה נשוי לאביבה לבית קבלרצ’יק, ילידת תל־אביב, ולהם בת ובן ונכדים.