משה נולד בעיר ראסיין שבליטא ביום ד’ באב תרע”ד, 27 ביולי 1914. אביו צמח וולפה, היה חקלאי בעל משק גדול, ציוני שחינך ברוח זו את בניו ובנותיו.
משה התחיל את לימודיו בבית ספר “יבנה” ואחר כך למד בישיבת סלובודקה ובגימנסיה העברית בראסיין. בהיותו בן 17, הצטרף לתנועת “החלוץ”, יצא להכשרה ובשנת 1933 עלה ארצה. לאחר מחצית השנה, פנו אל משה והציעו לו להצטרף ל”הגנה”. הוא לא התעניין בפלגים פוליטיים, כל מטרתו הייתה להיות חבר בארגון צבאי שיגן על חיי היהודים.
כעבור זמן מה פרצו המאורעות. היה לו קשה לקבל את קו ההבלגה. המאורע שהשפיע עליו סופית, היה רצח שתי אחיות יהודיות, שעבדו בבית החולים ביפו. אז החליט להצטרף לאצ”ל.
בתקופת המאורעות, עבר משה קורס מ”כים, ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה מועמד להישלח לאירופה, כדי לארגן עלייה בלתי לגלית. באותו זמן כבר השתייך לאצ”ל באופן פעיל והיה אחראי לקבלה, מיון וחלוקת הנשק, שהגיע מפולין לכל סניפי האצ”ל בארץ. בשנת 1940, בזמן הפילוג, הצטרף ללח”י. באותה שנה, לאחר רצח יאיר, כשלח”י כמעט חוסל, היה הוא בין קומץ החברים, שהתחילו להקים מחדש את התנועה. שנה לאחר מכן השתתף בפעולת החרמת כסף גדולה, שכתוצאה ממנה נעצר לכמה חדשים.
בשנת 1944 נעצר משה בפעם האחרונה לתקופה שנמשכה ארבע שנים. הוא היה בין הראשונים שהוגלו לאריתריאה ולקניה והיה אחראי על חפירת המנהרה הגדולה באריתריאה. אך, כידוע, ניסיון הבריחה נכשל.
בשנת 1947 הוחזר ארצה ללטרון. מאחר שיצא לו שם של חופר מנהרות מומחה, התחיל גם שם בחפירת מנהרה, אולם זו נתגלתה עקב הלשנה, שבוע ימים לפני הבריחה המתוכננת. בשנת 1948 הצליח לברוח מלטרון, חזר למחתרת. עם קום המדינה, התגייס לצה”ל יחד עם חבריו למחתרת. הוא הצטרף לחטיבת השריון הראשונה, חטיבה 8, ומונה לקצין תחבורה בגדוד 82. שימש בתפקיד זה עד אמצע שנת 1949. לאחר מילוי תפקידים נוספים, מונה מפקד סדנה גייסית, תפקיד בו שימש עד לשחרורו בשנת 1963, בדרגת סגן אלוף.
משה נפטר ביום ה’ באלול תשכ”ה, 2 בספטמבר 1965, הניח את אשתו רבקה לבית רבינוביץ, וילדיו: שפרה, יעל ורוני. הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
