נחמיה נולד בעיר סוסנוביץ, פולין, ביום כ”ג באב תרפ”ט, 29 באוגוסט 1929 להוריו בני וגוטה, כצעיר בין שלושה ילדים. התייתם מאביו בעודו תינוק. בן שלוש היה כאשר עלה בשנת 1932 לארץ ישראל עם אמו האלמנה ואחותו שרה – בעקבות אחיו יצחק. את ביתה קבעה המשפחה בתל אביב. לאחר סיום בית הספר היסודי, עבר לבית הספר החקלאי בכפר הנוער בן שמן. בשנת 1944, בגיל 15, התגייס לחיל הנוטרים ופעל כנוטר במשמר החופים. לאחר מכן, בשלהי מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1944–1946 שרת כמלח בצי המלכותי הבריטי.

עוד בימי שירותו בחיל הים הבריטי, הצטרף נחמיה ללח”י, אך את שרותו הפעיל במחתרת החל רק לאחר שחרורו מהמסגרת הצבאית הבריטית. כבעל ניסיון צבאי, הועבר למחלקת הפעולות של לח”י, שהיתה בתקופת פריחתה, בשנים 1946–1948 עבר קורס ללחימה, ואחר – קורס למפקדים. באותן שנים, שהיו שנות התגברות הפעילות המלחמתית נגד קלגסי השלטון הזר, נטל חלק בפעולות הלחימה הרבות, בעיקר בשנת 1947, ובפעולות לח”י בחזית נגד הערבים במחצית הראשונה של שנת 1948.

עם הקמת מדינת ישראל ויציאת לח”י מן המחתרת, הצטרף לצה”ל בהתגייסות המקובצת ביום 29 במאי 1948 כמרבית חבריו בלח”י, הצטרף לחטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה, ובמסגרתה השתתף במתקפות הגדולות של צה”ל – מכיבוש שדה התעופה בשפלת לוד ועד להבקעה בחזית הדרום, במבצע יואב, וכיבוש מרחבי הדרום וקדמת סיני במבצע חורב. לאחר תום מלחמת העצמאות, המשיך לשרת בצה”ל, בצבא הקבע, ובמסגרתו סיים קורס למפקדי שריון, מחזור ח’, בשנת 1951.

בשלושים שנותיו בצבא הקבע שרת בתפקידים שונים ומגוונים תוך שהוא משתלם ומתקדם, עד לסיימו את בית־הספר לפיקוד ומטה (פו”ם) בשנים 1966–1967. במערך הפיקוד הלוחם הגיע לתפקיד סגן מפקד חטיבה, ובמטה אג”ם/אפסנאות – לרמת ראש מטה. במערך ההדרכה החל כקצין מטה והגיע עד לקורס מפקדי גדודים. בין השנים 1969–1972 היה מעמודי התווך במשלחת צה”ל, ששקדה על אימוניו של צבא אתיופיה. לאחר סיימו את בית הספר לפיקוד ומטה, פנה להרחבת השכלתו הכללית, ובמסגרת אוניברסיטת תל־אביב למד היסטוריה כללית בשנים 1967–1968 השתחרר מצה”ל ביולי 1980, בדרגת אלוף משנה.

בשנת 1952 נשא לאשה את יהודית לבית מימון–וודינסקי. נולדו להם ארבע בנות: פנינה, מיכל, יעל ותמר (תאומות), ונכדים.

נחמיה נפטר ביום ד’ באדר ב’ תשנ”ב, 9 במרץ 1992, לאחר מחלה קשה, והוא בן 62 בלבד. הובא למנוחות בבית העלמין נורדאו בכפר סבא.