חיים נולד ביום י”ג בחשוון תרס”ז, 11 בינואר 1906 במינסק, רוסיה הלבנה. אביו, שלמה, בן למשפחת דיינים, שימש רב על אניות שהסיעו יהודים לאמריקה. אִמו, מינה לבית ניסביץ, ממשפחה ציונית חב”דית, בקיאה בשפה העברית, היא ששקדה על חינוכו הציוני של חיים. אחרי מלחמת העולם הראשונה ועליית הבולשביקים לשלטון, גנב חיים את הגבול לפולין והוא בן 12 בלבד.

לאחר תלאות הגיע לארץ ישראל. אביו, שנתקע באמריקה למשך המלחמה, הגיע ארצה בשנת 1920 אמו ואחיו הגיעו לחיפה בשנת 1921 והצטרפו אליהם. המשפחה התמקמה בתל אביב. חיים למד בבית הספר “תחכמוני”, אך לא הסתגל ועזב. את השכלתו רכש בכוחות עצמו ובשנת 1927 התקבל לסמינר למורים בירושלים. במאורעות תרפ”ט התגייס להגנה בתל אביב, ל”קבוצת המִקְוָואִים”. הוא שמר במחניים, ביסוד המעלה, בראש פינה ובדגניה. בשל התנגדותו למדיניות ההבלגה של ההגנה, הצטרף ל’הגנה הלאומית’ בירושלים.

כמהפכן שאש המרד בוערת בעצמותיו, הצטרף אל אבא אחימאיר, ל”ברית הבריונים”, ממנה צמחה תורת המהפכנות העברית ומחתרות האצ”ל ולח”י. בשנת 1933 נאסר עם חברי ה”ברית” לאחר רצח ארלוזורוב ונידון ל־15 חודשי מאסר. עם התארגנות האצ”ל בשנת 1936, הצטרף אליו ולקח חלק פעיל בפעולותיו, כגון: התקפה על רכבת ברחוב הרצל בתל אביב ושוד בבנק הפועלים, שנכשל. חיים נאסר ונידון לשלוש שנות מאסר עם עבודת פרך, אותן ריצה בכלא ירושלים ובנור־שמש.

עם הפילוג באצ”ל, הצטרף ללח”י והיה פעיל עד למאסרו ברחוב, ביום 20 במרץ 1944. ישב בלטרון ואחר הוגלה לאריתריאה ולסודן. בסך הכל בילה שבע שנים במאסר. הוא שוחרר בשנת 1947 ועם שובו ארצה הצטרף מיד לפעילות במחתרת, בה מילא תפקידים מרכזיים. לאחר הוצאתו להורג של הרוזן ברנדוט, נעצר חיים ובילה שִשה חודשים בכלא ישראלי.

לאחר קום המדינה, היה הממונה על הקרקעות במשרד העבודה. הוא השתתף במלחמת ששת הימים. בשנת 1937, נשא לאִשה את רחל מרק, שליוותה אותו לאורך כל דרכו, מברית הבריונים. להם בת, יעל, ובן, הדי, ונכדים.

חיים כתב ארבעה ספרים: “יום אביב שלא יישכח”, “שלושה ספורי מחתרת”, “מכתבים לאיילה” ו”אנו מתחבקים במבט”.

חיים נפטר ביום כ”א באדר תשס”ו, 21 במרץ 2006 והובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק.