רומק נולד ביום כ”ט בניסן תרע”ו, 2 במאי 1916 בוורשה בירת פולין להוריו זאב, יליד אודסה, ודינה לבית אלבינגר. המשפחה הייתה חסידית וציונית נלהבת. משפחת סבו העשירה מצד אביו, בעלת מכרות מלח בים השחור, היתה משפחת נדבנים שגאלה אדמות בארץ מחד גיסא וייסדה מוסדות יהודים באודיסה מאידך גיסא. בן המשפחה אברהם גרינברג היה ציר בקונגרסים הציוניים, מראשי חובבי ציון ומימן עליית הביל”ויים ארצה.

כן מימנה המשפחה הקמת הגנה יהודית נגד ההתפרעויות האנטישמיות ברוסיה. סבו מצד אמו היה חסיד סוחצ’וב ומראשי היהדות האורתודוקסית בוורשה.
מגיל צעיר היה רומק פעיל מאוד בבית”ר ובמשך מספר חודשים אף שימש כשלישו ושומר ראשו של זאב ז’בוטינסקי. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, היה פעיל ב”ועד האנטי היטלריסטי”, שפעל נגד הסוחרים שייבאו סחורות מגרמניה הנאצית. כממונה על הביטחון, הכיר את יאיר והיה עד למפגשיו עם הקצונה הפולנית הגבוהה, כאשר נידונו התכניות להעברת אנשים ונשק באניות ארצה.

רומק גוייס לצבא הפולני, סיים בית־ספר לקצינים והשתתף בפלישה לצ’כוסלובקיה עם מיגורה של זו על־ידי גרמניה – נתח שנגסה פולין בטרם נכבשה אף היא בידי הגרמנים. עדיין במסגרת הצבא הפולני ובדרגת סגן־מישנה, עבר את הגבול לרומניה, ומשם עלה ארצה דרך לבנון.

העולה החדש שהגיע ארצה בסוף 1939 ידע לקשור קשרי ידידות אמיצים עם משפחת השייח יוסף אבו־גוש, שגויסה בזכותו ללח”י, ובעזרתה הפעילה ברחה גאולה כהן ממאסרה. הוא היה פעיל במחלקה ו’ (מחלקת הידיעות של הלח”י) ועסק בין היתר ברכישת נשק מהערבים.

רומק היה דמות מיוחדת במינה. ממוצע קומה, רחב כתפיים מאד, בעל פנים עגולים, שחרחרים וחיוך תמידי נסוך על שפתיו. לא רבים הכירו אותו בכינויו “אלחנן” – אך השם “רומק” ידוע היה ומפורסם ברחבי לח”י כולה. רבים הם אנשי לח”י החבים תודה לרומק על עזרתו בעניינים שונים ומשונים, גם לאחר היציאה מהמחתרת, באמצעות קשריו המסועפים. קשרים אלה ונטייתו לעזור גרמו לו, בסופו של דבר, להסתבכות עם שלטונות החוק.

 בשנת 1943 נשא רומק לאשה את פנינה לבית מאני. נולדו להם שני ילדים: אברהם דוד ודינה.

ראובן  נפטרביום י’ באייר תשכ”ו, 30 באפריל 1966 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.