ניסים, בן אלברט ואדלה, נולד ביום כ”ח בסיוון תרע”ט, 26 ביוני 1919, בסופיה, בולגריה, למשפחה חילונית, אמידה ללא זיקה מיוחדת לציונות. היה ספורטאי מצטיין, במסגרת “מכבי”, ואחר ב”בית”ר”. עם סיום לימודיו בבית־הספר התיכון, ברח מבולגריה, כדי לא להתגייס לצבא הבולגרי, ועלה בשנת 1939 בעלייה בלתי לגלית לארץ ישראל. הקשר עם משפחתו, שנותרה בבולגריה, נותק עם פרוץ מלחמת העולם וגם בשל חוסר אמצעים לשלוח מכתבים למשפחתו.

משנת 1939 עד 1941 היה בפלוגות עבודה של בית”ר. בראשון־לציון פעל באיסוף ובאימון בנשק. קודם במסגרת האצ”ל, ואחרי הפילוג – במסגרת הלח”י. היה כלוא בבתי מעצר שונים בארץ, עד אשר נשלח לאפריקה, במשלוח שכלל 251 עצורים, באוקטובר 1944. ניסים הצטיין בחפירת מנהרות, בזיוף מסמכים ובכל מה שהיה קשור לתבונת כפיים. היו לו “ידי זהב”, בעל יכולת ביצוע מדויקת להפליא. השתתף בבריחה הגדולה של 54 עצורים מהמחנה באריתריאה, ביום 29 ביוני 1946. נתפס והוחזר למחנה המעצר. השתתף גם בבריחות שהיו ממחנה המעצר בקניה. היה חובב מוסיקה קלסית ובעל ידע רב בנושא. בבית המעצר בקניה היה אחראי על התקליטיה.

עם סיום המלחמה, עלו בני משפחתו בעלייה בלתי לגלית לארץ ישראל, נתפסו וגורשו לקפריסין. המשפחה נפגשה בארץ אחרי השיחרור מהמחנות בקפריסין ולאחר שניסים שוחרר ממחנה המעצר באפריקה. משפחתו הנרחבת השתקעה ברמלה. עם שובו מהמעצר באפריקה היה פעיל בפעילות פוליטית מטעם לח”י ולאחר־מכן התגייס לצה”ל, שרת במשטרה הצבאית בשרות סדיר, ובמשך שנים רבות במילואים.

בשנת 1952 נשא לאשה את מרים לבית רכט, שהיתה אף היא בלח”י. נולדו להם שני ילדים (אבי ואורנה, החיים בישראל), ונכדים.

לאחר השחרור מצה”ל, החל לעבוד בשרות המדינה, במשרד האוצר, התקדם יפה בסולם הדרגות והגיע לתפקידים בכירים.

בשנת 1983 החלה להתערער ראייתו והוא פרש לגימלאות מטעמי בריאות.

לאחר שנים רבות של סבל רב, עקב התערערות מצב בריאותו, נפטר ניסים  ביום י’ בשבט תשנ”ז, 18 בינואר 1997 ונטמן בבית־הקברות ירקון בחלקת לח”י. ניסים ייזָכר כאיש אוהב בריות, נעים הליכות ואוהב מוזיקה.