לאה נולדה בשנת תרצ”א, 1931 בעיר אוהל שבהונגריה לאִמה, מרים ולאביה, מרדכי צבי גינצלר. בחודש יולי 1935 עלתה המשפחה ארצה עם סרטיפיקאט והשתקעה בתל־אביב. ללאה היו שתי אחיות ואח. המשפחה היתה יהודית מסורתית ולאה נשלחה ללמוד בבית־הספר היסודי והתיכון־דתי “בית יעקב”. בביתה התחנכה על ברכי המסורת היהודית הדתית וספגה את אהבת ארץ־ישראל ועם ישראל. היא היתה חברה בתנועת הנוער הדתית של בית־הספר: “בתיה”, שגם בה רכשה חינוך לאומי.

המצב הכלכלי בבית היה קשה ועוד בהיותה בת 15 הפסיקה לאה את לימודיה ויצאה לעבודה כמתלמדת במפעל טכנאות שיניים. הנערה השקטה והשלֵוה זועזעה מסגירת שערי הארץ על־ידי השלטון הבריטי, שמנע כניסת פליטי השואה והיגלה אותם למחנות באי קפריסין. לאה חשה שהיא אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים והחליטה להצטרף לשורות מחתרת לוחמי חרות ישראל. עבר זמן־מה עד שמצאה קשר, ולקראת סוף שנת 1946 התגייסה סוף־סוף ללח”י. היא החלה לצאת לפגישות אידיאולוגיות, להדבקת כרוזים ולפעילויות שונות אחרות.

בבית הוריה לא היה מקובל שהבת תשהה מחוץ לבית בשעות הערב. הוריה החלו לחשוד שהיא חברה באצ”ל ואביה נזף בה על כך. במצפון נקי יכלה לאה להכחיש זאת נמרצות, כי לא שיקרה. ואולם, כצעירים רבים אחרים שכבר הגיעו לגיל 16, גם היא כבר לא הסתפקה בהדבקת כרוזים ובהרצאות אידיאולוגיות ושאפה להצטרף לקורס לנשק כדי להיות מוכנה לצאת לפעולות קרב נגד האנגלים.

כחודשיים בלבד לאחר שהצטרפה למחתרת, נשלחה לקורס לנשק בבית מבודד בדרום רעננה, עם קבוצה בת שבעה צעירים וצעירות, מלבד המדריך והבחורה המבשלת. הם הגיעו בחשכה, בזוגות או ביחידים, כדי לא לעורר תשומת לב. למחרת בבוקר הוציאו את הנשק מתוך הסליק (חבית קבורה באדמה) והחלו בניקויו. באותו בוקר של כ”ט בחשון תש”ח, 12 בנובמבר 1947, בטרם הספיקו הצעירים להתחיל ללמוד את השימוש בנשק, הוקף הבית על־ידי כוח גדול של חיילים בריטים. בהתאם לתכנית המילוט, ניסו הצעירים לצאת דרך חלון אחורי ולהגיע לפרדס הסמוך, אך החיילים הבריטים פתחו עליהם באש אוטומאטית מכמה כיוונים. חמישה מהם נהרגו ולאה ביניהם, והיא בת 16 בלבד. האחרים נפצעו ונאסרו.

לאה הובאה למנוחות בבית־העלמין בנחלת־יצחק בתל־אביב.