משה חיים נולד ביום כ”ט בניסן תרפ”ו, 13 באפריל 1926 בארצות־הברית, במנהטן, בן יחיד לאביו נתנאל, יליד רוסיה, ולאִמו, לינה לבית אוֹג, ילידת ארה”ב. אביו עסק בנדל”ן.

הוריו עלו לארץ־ישראל בשנת 1932 ממניעים ציוניים. היו בעלי־בית ובעלי פרדס. הם גרו בשדר’ רוטשילד בתל־אביב. משה למד בבתי־הספר בלפור, תחכמוני וביל”ו ובתיכון “גאולה”. היה חבר בתנועת הנוער “צופי העדה”.

בשנת 1942 כאשר היה במחנה עבודה במסגרת ההתנדבות של בית־הספר התיכון, חלה בפוליו והיה מרותק לביתו במשך שנה. המשיך לימודיו בבית־הספר התיכון “השכלה גורדון”.

בתום מלחמת העולם השניה נסע לארצות־הברית ולמד בבית־הספר לטכנאות רדיו R.C.A. בניו־יורק. בגלל מחלתו של אביו, חזר לתקופת־מה לארץ. ניצל בנס בעת שנתקל באחד הערבים בסביבת ביתו בחיילים בריטיים, שיָרו על מדביקי כרוזים. אחד הכדורים פגע, למזלו, רק בכובע שעל ראשו.

משה חזר לארה”ב, שם הכיר קבוצת צעירים חברי לח”י מהארץ, שפעלו שם, ביניהם הרצל אליאב, בועז עברון, צפוני שומרון, בנימין גפנר, וכן צעירים פעילים מניו־יורק. הוא הצטרף ללח”י בשנת 1947. החברים כינוהו מוֹיְש. היה פעיל בהפצת חומר תעמולה, באימוני־נשק, באיסוף נשק וכן שימש כנהג לחברים. היה אחראי למחסן נשק, טיפל במיוחד באיחסון חומר הנפץ ג’לניט, ארז אותו בצורה מוסווית כדי לשלוח אותו לתאי לח”י בארצות אחרות. טיפל במשדר, שהוסב על־ידי שילוט מתאים ל”מכשיר רפואי” וכך היה אמור להגיע ארצה.

השתתף יחד עם החברים במחנה קיץ בניו־ג’רסי, בבקתה שהועמדה לרשותה של הקבוצה ע”י אוהד לח”י, שם שמעו הרצאות אידיאולוגיות, התאמנו בנשק קל ולמדו שירים עבריים. משה פעל בשקדנות, מסירות ונאמנות, מתוך אמונה ורצון להשתתף במאבק להקמת המדינה היהודית בארץ.

עם כיבוש אום־רַשְרָש בשנת 1949, חזר לארץ (אילת נוסדה ב־1951). עבד שנה אחת בבית־הספר התיכון מכּס פיין בתל־אביב בדרגת מהנדס, כן שימש כמורה מדריך לאלקטרוניקה לכיתות ט’–י’. תקופה מסוימת עבד כטכנאי רדיו ב”אמפא” ואחר־כך היה לעצמאי. בשנים 1975–1976 עבד בחברה בפרטוריה שבדרום־אפריקה בהקמת אנטנות לטלוויזיה.

בשובו לארץ עבד בחברה אלקטרוניקה “פנורמה”. בשנת 1992 יצא לגמלאות.

בשנת 1952 נשא לאִשה את נירה לבית בירנבוים, נירה הייתה מורה לחינוך־מיוחד. להם שלושה ילדים ונכדים.