פנחס נולד ביום ט’ בניסן תרפ”ד, 13 באפריל 1924 בתל־אביב, בן לרחל וצבי. אביו, היה מפעילי המפלגה הרוויזיוניסטית בחיפה. פנחס למד ב’ריאלי’ בחיפה ובגימנסיה הרצליה בתל־אביב. לאחר מות יאיר, סייעה כל המשפחה למחתרת, לרבות איחסון נשק והחבאת מבוקשים. מדירתם הופעלה זמן־מה תחנת השידור של המחתרת. גם אחיו הצעירים, מתניה ויאירה, הצטרפו ללח”י.
בנעוריו היה חבר ‘צופי גימנסיה הרצליה’ ו’תאים לאומיים’. משנת 1938 – חייל באצ”ל. בפילוג הצטרף ללח”י. בשנת 1943 – אחראי על הגיוס והנוער. בשנת 1944 – אחראי לסניפי השרון והשומרון. בשנת 1945 – אחראי על אזור חיפה והצפון. השתתף בהתנקשות במורטון, רוצחו של יאיר, נטל חלק בניסיון התנקשות בווילקין, קצין הבולשת המומחה למחתרות.
נפצע בהתקפה על מחנה הצבא הבריטי בחולון. בפברואר 1946 נעצר והוגלה למחנה גילגיל שבקניה ביום 12 במאי 1947. אחרי קום המדינה, שבת רעב עם עוד ארבעה חברי לח”י בתביעה להחזירם מיד ארצה. הם הפסיקו את שביתתם מששוכנעו שתוך 36 שעות ייצאו הגולים בדרכם למדינת־ישראל. שב עם אחרוני הגולים בביום 12 ביולי 1948.
בארץ הועמד בראש תנועת הנוער של מפלגת ‘הלוחמים’, ערך את הירחון ‘חזית הנוער’ והיה מזכיר המערכת של עיתון המעש.
לאחר ההתנקשות בברנדוט ירד למחתרת והיה ממארגני מסע הבחירות של המפלגה לאספה המכוננת. היה מפעילי המפלגה וחיפש קשרים לציונות הסוציאליסטית. כשמפלגת הלוחמים התפרקה, עבר למפ”מ ונתמנה מזכיר החטיבה הצעירה של מפ”ם בתל־אביב. עם הקרע במפ”מ, הצטרף לד”ר משה סנה והיה לחבר הוועד המרכזי של מפלגת השמאל הסוציאליסטי. הצטרף עם אותה מפלגה למק”י והיה נציגה במועצת פועלי בני־ברק, ואחר – רמת־גן. אחרי הפילוג במק”י, בשנת 1965, נעשה חבר הועד המרכזי והלשכה הפוליטית של מק”י.
בשנים 1967–1972 עורך הדף לספרות של ‘קול־העם’, ביטאון מק”י. משנת 1977 – מורה לספרות ולפילוסופיה במדרשת שדה־בוקר. בעל תואר בוגר, מוסמך ודוקטור של אוניברסיטת תל־אביב. היה מרצה במחלקה ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון וחוקר במרכז למורשת בן־גוריון. הָחֵל ב־1991 – עורך ‘עיונים בתקומת ישראל’, השנתון המדעי של המרכז למורשת בן־גוריון.
נישא ליהודית לבית הלוי, מפעילות המחתרת ומעצורות בית־לחם. ילדיהם: דרור ואורלי, ונכדיהם.
פנחס נפטר ביום ד’ באדר ב’ תשס”ח, 8 במרץ 2008 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות , ירושלים.
