בתקופת המחתרת, כאשר חברי לח”י פעלו תחת כללי ה”קונספירציה” החמורים, היה מובן מאליו שאינם יכולים להשתמש בסמל המבטא את שייכותם לארגון המחתרתי. אולם לקראת קום המדינה, החלו הדברים להשתנות. הרעיון ליצור סמל ללח”י נולד בירושלים, בקרב אנשי החטיבה הלוחמת של לח”י בעיר, שהיתה תחת פיקודו של יהושע זטלר – “מאיר”. לקראת עזיבת הבריטים וקום המדינה, ועל פי תוכנית החלוקה המתגבשת, ירושלים היתה אמורה להיות מחוץ לתחום המיועד למדינה היהודית. זטלר ואנשיו החליטו כי יש למצוא סמל שיסמל את ייחודה של ירושלים ואת מחוייבותם לעיר. קריאל גרדוש – “שיר”, הקריקטוריסט הידוע בכינויו “דוש”, עיצב עבורם את הסמל – ציור של יד ימין המחווה תנועת של שבועת אמונים, כשהאצבע המורה והאמה זקופות ושלוש האצבעות האחרות קמוצות ומתחתיו כתובה האימרה “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”.
במרץ 1948, הגיע דוד גוטליב – “עמיחי”, סגנו של זטלר, למרכז על מנת לארגן את הסיוע לירושלים. בין השאר, הוא נפגש עם אליעזר בן עמי – “יחזקאל”, ביקש ממנו לצייר “את הסמל שלנו בירושלים” והדגים עבורו את ההצדעה. בן עמי מעיד כי הוא צייר את הסמל המבוקש בו במקום והוסיף את הכיתוב מתחתיו. הסמל הלך ונפוץ, וחברי לח”י בעלי כשרון ציור הלכו והפיצו את הסמל וציירו אותו במקומות שונים. “דוש” צייר את סמל לח”י בבית המעצר, לאחר שנאסר יחד עם חברי לח”י נוספים לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט בספטמבר 1948 ובן עמי צייר באוגוסט 1949 סמל לח”י בגובה של 5 מטר וברוחב של 8 מטר על קיר תומך בסיבוב השלישי מלמעלה של מעלה העקרבים. בנוסף, על מספר אבנים בקירות התמך במעלה העקרבים מסותת סמל לח”י, שנעשה ככל הנראה על ידי אחד מחברי לח”י שהשתתפו בסלילת כביש הערבה.
יתרה מזו, לפני כשנתיים, במסגרת שיפוצים שנעשו במחנה שנלר בירושלים, התגלו על הקירות באחד המרתפים כתובות וביניהן סמל לח”י, והסברה היא שלאחר רצח ברנדוט היו חברי לח”י שנאסרו באותו מרתף. לינק לתמונות.
לאחר הקמת המדינה, הסמל הפך לסמל הרשמי של יוצאי לח”י ומאוחר יותר, של העמותה להנצחת מורשת לח”י, כשבשלב מסויים חל בו שינוי קל – היד מונחת על בסיס שעליו כתוב “לח”י”. סמל זה מופיע בפרסומי העמותה ובמסמכיה, כמו גם על דגלי לח”י, כובעים וסיכות.
מלבד סמל לח”י, קיים גם אות לח”י, אות כבוד שניתן מטעם המדינה לחברי מחתרת לח”י על השתתפותם במלחמה למען תקומת מדינת ישראל. צבעיו של האות הם תכלת ולבן, המסמלים את דגל ישראל, אפור, המסמל התמדה, שחור, המסמל שכול ואדום, המסמל את דמם של הפצועים והחללים.
