בנימין נולד ביום י”ב בתמוז תרס”ט, 1 ביולי 1909 בדבינסק שבלטביה לאִמו, מוסיה, ולאביו, משה גורביץ’. עלה ארצה עם אִמו ב־1924, באופן לגלי, והם הגיעו למושב נהלל בעמק יזרעאל, שם גרה דודתו. בנימין למד והתחנך בבית־הספר המקומי. יותר מאוחר המשיך ללמוד הנדסת חשמל בהתכתבות ב”מכון הבריטי”.

בנהלל הכיר את אבא אחימאיר, שנשלח לשם כמורה. בנימין התיידד עם מורו וספג ממנו את דעותיו ואף הצטרף אחר־כך ל”ברית הבריונים”. מאז התמסר בלב ונפש למאבק נגד הבריטים. התפתחותו הרעיונית הביאה אותו לאצ”ל, ואחרי הפילוג – ללח”י.

בשנת 1936 נשא לאִשה את המורה חנה לבית מנדלמן, ילידת ירושלים, ונולדה להם בת, סמדר. כעבור זמן נולדה להם בִתם השניה, נורית.

בשנת 1944, אחרי הוצאתו להורג של הלורד מוין בקהיר על־ידי שני חברי לח”י, נאסר בנימין וישב כמה חודשים במחנה המעצר בלטרון. מששוחרר, חזר לפעילותו במחתרת. הוא לא בחל בשום תפקיד שהוטל עליו. בביתו אוחסנו נשק וחומר הסברה. אצלו הסתתרו אנשי מחתרת, בהם נתן ילין מור (גרא). בביתו היו מעבירים קשרים, וגם תחנת השידור החשאית של לח”י שידרה מדי פעם מדירתו.

בנימין עבד בבית־החרושת לשמן “יצהר”, תחילה כטכנאי ולימים, לאחר שקיבל את התואר מהנדס חשמל, כמהנדס המפעל. עם הכרזת המדינה והקמת צה”ל, רצה להתגייס, אך בהתערבות המפעל, שוחרר מגיוס צבאי מסיבות משקיות, בתור נדרש לעבודה חיונית.

בנימין נפטר ביום כ”א בתמוז תשנ”א, 3 ביולי 1991 והובא למנוחת עולמים בבית־העלמין בקרית־שאול.