יהודה נולד ביום ו’ בתשרי תרע”ה, 26 בספטמבר 1914 בעיר קטנה בהונגריה בשם סולוש (SZOLOS), שחלק גדול מתושביה היו יהודים. אִמו רחל ואביו אברהם שמואל עסקו לפרנסתם בייצור ובמכירת מוצרי חלב. אביו היה תלמיד חכם וציוני וחינך את ילדיו לאהבת ישראל וארץ ישראל. שמואל האב היה בין מייסדי בית הספר העברי בעיר, שבו למדו ילדיו.

יהודה הצטרף בגיל צעיר מאד לתנועת בית”ר והיה אחד ממפקדיה באזור. את כל זמנו הקדיש לתנועה ולהכשרת צעירים לעליה לארץ ישראל. ואכן, ב־1935 זכה לקבל רישיון עליה (סרטיפיקט) ועלה גם הוא לארץ. הוריו, שנותרו בהונגריה, נספו בשואה.

מייד עם הגיעו לארץ, הצטרף לפלוגת בית”ר ברמת טיומקין ולאצ”ל. כשסיים את תקופת שירותו בפלוגה, הגיע לתל אביב, המשיך את פעילותו באצ”ל והיה אחד המפקדים בפלוגה ח’ הידועה לטוב.

מפקד פלוגה ח’ היה צעיר מוכשר ואהוד בשם אריה יצחקי, שנהרג בעת הכנת מוקשים. יהודה וחברים נוספים מהפלוגה השתתפו בכל מיני פעולות נגד הפורעים הערבים באיזור תל אביב־יפו. לפרנסתו עבד בשבועון של בן ציון כץ בשם “חדשות”.

באותן שנים חילק יהודה את זמנו בין פעילות אינטנסיבית באצ”ל לבין עבודתו בשבועון. מצב דברים זה נמשך עד לפילוג באצ”ל. הפילוג השפיע עליו מאד, הוא הצטרף ליאיר והיה אחד מהמשכנעים והפעילים ביותר. כל הפעילות הזאת נפסקה ביום 6 לנובמבר ב־1940 כאשר באותו לילה נאסר בעקבות הלשנה.

לאחר חקירה ביפו, נשלח למיזרע ואחר כך ללטרון. בלטרון היה יהודה הראשון שהגה את הרעיון של כריית מנהרה לשם בריחת קבוצה גדולה של לוחמים. ואכן ביום 1 לנובמבר 1943 ברחו 20 לוחמים דרך המנהרה ובתוכם יהודה. מיד לאחר בריחתו, היה ממקימי מחלקה ו’ ומאוחר יותר עבר לחיפה והיה אחראי על המחוז.

בשנת 1947 נסע בשליחות לח”י לאירופה דרך מצרים. לאחר תקופה קצרה במצרים הגיע לפראג והקים שם סניף ללח”י. מצ’כיה עבר להונגריה והשתקע בבודפשט. גם כאן הקים סניף של לח”י.

בשנת 1949 חזר לארץ יחד עם רעייתו, קיטי לבית ליברייך, אותה הכיר בהונגריה, התאהבו, והתחתנו. ליהודה ולקיטי בת בשם רלי ונכדים.

יהודה נפטר ביום ה’ באלול תשס”ה, 9 בספטמבר 2005 והוא קבור בחלקת לח”י בבית העלמין ירקון.