חנה נולדה בעיירה הקטנה טְרַבְּ, ליד וילנה שבליטא, בתרפ”ז, אוגוסט 1927, להוריה שושנה ומיכאל אולנסקי. האב עסק במסחר והאם עקרת־בית, היתה עסוקה בגידול שמונת ילדיהם. המשפחה היתה דתית ציונית ובבית דיברו עברית.

בשנת 1934, לאחר הצתת רוב בתי היהודים ובית־הכנסת בעיירה בידי פורעים ליטאים, הצליח האב, מיכאל, באומץ־לִבוֹ, להציל את ספרי התורה. על הצלת סִפרי התורה ועל הסכמתו להצעת סיטקוב, במיבצעו, לעלות לארץ “כעובד אדמה”, זכה אביה בסרטיפיקטים לו ולמשפחתו והם עלו ב”עליית סיטקוב” ב־.1935
המשפחה הגיעה לחדרה, שם עבד האב כמנהל עבודה בפרדס. חנה למדה בבית־הספר העממי וחברתה גייסה אותה לתנועת בית”ר.

בגיל 18, בקורס להשתלמות באופנה, בתל־אביב, הכירה את יוסף פרנקפורטר, שגייס אותה ללח”י. כאשר חזרה לחדרה, עסקה בהדבקת כרוזים, בהמלצות לגיוס אנשים, בתצפיות, בחלוקת חומר הסברה לבתים ולתיבות דואר, ועוד… בעקבות תפיסת חבר לתא, נאלצה לעבור לתל־אביב. שם פעלה במחלקת הנוער. אחר עסקה בשכירת בתים עם “בן זוג”. הם השתדלו לשכור בתים מבודדים במגדיאל, רעננה, סגולה, כפר אהרן, ועוד, בבתים אלה התנהלו קורסים לנשק. חנה דאגה לקניית מצרכי מזון והיתה המבשלת למשתתפי הקורסים.

ערבי, שעבד בפרדס סמוך לבית מבודד בכפר אהרן, הבחין בקבורת כדי חלב שהכילו נשק וְהלשין למוכתר הכפר. חנה, שהכירה את המוכתר, פנתה אליו נמרצוֹת וזה נתן להם שהות להתארגן ולהסתלק מבלי שנגעו בהם לרעה.

בקורס במגדיאל, בשנת 1946, הכירה את יחזקאל גולדשטיין אבנר והם נישאו בדצמבר 1947, אחרי שקיבלו אישור ממרכז לח”י. חנה היתה אז המקשרת של גרא, פרידמן ילין־מור. לאחר־מכן עבדה מטעם המחתרת במוסד לילדים, שנוהל בידי גב’ בית־הלחמי.

חנה התגייסה לצה”ל יחד עם כל אנשי לח”י בהתכנסות בשייח מוניס. היא שירתה בצבא, בגדוד 82, כחובשת קרבית, על־אף היותה נשואה. השתתפה בקרבות על תל־השומר, לוד, רמלה ובית־נבאללה (שם נפלה דינה–בת־שבע אלטשולר, שבִּתה נקראת על שמה), השתתפה בשיחרור הנגב, באר־שבע ועיראק סואידן. בשל מחלה, שוחררה מצה”ל. מאז הקדישה עצמה לטיפול במשפחתה.

לחנה וליחזקאל, שהיה פעיל במחלקת הפעולות בלח”י, בת, שני בנים, ונכדים.

חנה נפטרה בי”ג באב תשפ”ג, 31 ביולי 2023 והובאה למנוחות בבית העלמין באבן יהודה.