סטנלי נולד ביום ו’ באייר תרע”ד, 2 במאי 1914 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, להוריו שרה ושמעון. אבי סבה של אמו היה ראש עיריית ליברפול שבאנגליה ואילו אביו, שנולד בווילנה, מיוחס כצאצא ישיר לר’ אליהו, הגאון מווילנה. לסטנלי עוד אחות, רחל. למד בבית־הספר “קינג אדוארד”.

עלה ארצה כעולה בלתי לגלי בשנת 1933 הוא חש שהיה זה הצו הגנטי־תורשתי שדחפו להגשים את מצוותו “הציונית” של הגאון מווילנה. הצטרף לקיבוץ דגניה כחלוץ הראשון מקרב יהודי דרום אפריקה. מקץ שנתיים נתגלה כבלתי לגלי, נעצר והוחזר לארץ מוצאו. עסק שם בעבודות שונות, ובין היתר גם יצא לארה”ב בשליחות ממשלת דרום אפריקה.

הוא לא ויתר על חלום העלייה ובשנת 1945 שב לארץ ישראל. התיישב בירושלים ועבד כעיתונאי, בעיקר בעיתונות הזרה כגון ה”דיילי אקספרס” מלונדון, ה”סנדיי טיימס” מיוהנסבורג, ה”פראנס סואר” מפריס, וה”ניו־יורק טיימס”. בתקופה זו החלו מגעיו עם המחתרת והצטרף ללח”י. קשריו עם עולם העיתונות ועם כתבים זרים איפשרו לו להשיג ידיעות יקרות מפז, שהביאו תועלת רבה לתנועה.

לאחר החלטת כ”ט בנובמבר, נטל חלק בהקמת “מחנה דרור” בטלביה, כבסיס לח”י. השתתף בכוח של לח”י, שניסה לפרוץ את חומות העיר העתיקה ביום 17 ביולי 1948. כן השתתף בהכנת שידורי המחתרת באנגלית, שהופנו לצבא הבריטי. השתתף בכיבוש דיר יאסין, מידי כוחות קאוקג’י. האיזור בו נמצאים בימינו מוסדות השלטון של מדינת ישראל. לימים הקים בשכונה זו, מכספי תרומות שאסף, את “ישיבת דבר ירושלים,” המוקדשת לזכר הוריו.

היה לו חלק חשוב גם בהתנקשות בברנדוט, שמשכה תשומת לב עולמית ושפרטי ביצועה אף תוכננו בדירתו. לאחר ההתנקשות נאסר יחד עם חברי לח”י אחרים ונכלא ביפו, משם הועבר לעכו ולבסוף לכלא ג’למי. לאחר יותר מחמישה חדשי מאסר, שוחרר במסגרת חנינה כללית. לאחר־מכן עסק בעיתונות וגם שהה כשנתיים בארה”ב בענייני עסקים. במשך כשבע שנים שיתף פעולה עם ד”ר ישראל אלדד בהוצאת כתב העת “טיימס אוף איזראל”, שהופיע בארה”ב ובישראל ב־50 אלף עותקים. הוציא לאור במהדורה בינלאומית את ספרו של ד”ר אלדד “המהפכה היהודית”.

התגורר בירושלים עם רעייתו, הלן לבית מילנר, והוא אב לשלוש בנות ושני בנים (לרבות מנישואין קודמים) וסב לנכדים.

סטנלי נפטר ביום ג’ בכסלו תשס”ז, 24 בנובמבר 2006 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.