אהרן, בנם של יפת ומרים, נולד בחודש אב, תרפ”ז, 1927 בכפר חוצן הנידח שבתימן. אביו היה סוחר בסחורות מכולת ואִמו – תופרת בגדי נשים. בהיותו בן שש, נתייתם אהרן מאביו. האם המשיכה בעסקי האב ונדדה מכפר לכפר. משהיתה חוזרת היה אהרן עובד בחנות ונושא עִמה בעול הפרנסה. כמנהג יהודי תימן, למד אהרן מגיל חמש אצל “מורי” (מלמד־דרדקי).

בהיותו בן 13, החליטה אמו לעלות ארצה. אחרי הרפתקאות רבות הגיעו לעדן. כשנה וחצי ישבו במחנה פליטים ואהרן שימש בתפקיד שומר המחנה. בשנת 1942, בגיל 15, עלה ארצה עם עליית הנוער והשתקע בכפר מרמורק שליד רחובות. שם גרו אחיו הגדולים ממנו, שהגיעו ארצה לפניו. עברו עליו חבלי קליטה קשים: חוסר עבודה וסבל ההסתגלות. אהרן עבד בפרדסים ואחר במחנה הצבא הבריטי בבית נבאללה. שנה היה נוטר בצפון הארץ. לאחר מכן חזר לאִמו ועזר לה בחנותה.

בשנת 1943 הצטרף ללח”י והשתתף בפעולות שונות. פעל בעיקר באיזור השפלה וברחובות והתמחה בחבלה.

עם הצטרפות לח”י לצה”ל, התגייס אהרן אף הוא ומצא את מקומו בפלוגה א’, בגדוד הפשיטה 89, בחטיבה 8. יחד עם חבריו לחם ב”מבצע דני” – בקולא, טירה, בית נבאללה ולוד. אהרן עבר עם גדודו לחזית הדרום, והשתתף בקרב על הכפר קרתיה. קרתיה נכבשה, אך במהלך הקרב, ביום י’ בתמוז תש”ח, 17 ביולי 1948 אהרן נפל ולא זכה לשמוח בשמחת הניצחון.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות.