יצחק גבירץ נולד בירושלים בי”ד סיון תרפ”ח, 2 ביוני 1928, לשבתי ושיינא נחמה גבירץ.
בנעוריו למד בישיבת “תורת אמת בירושלים”. כשנוסדה לח”י היה יצחק גבירץ עדיין צעיר, אך עם זאת הסכים בלבו לרעיון לח”י ותמך בפעולותיה.
בשנת 1947 (תש”ז) הצטרפו יצחק ואחיו הצעיר ללח”י, בעוד שאחיו הגדול הצטרף לאצ”ל. יצחק וידידו למחתרת משה אייכלר החליטו להתייעץ עם רביהם בעניין הקמת “מחלקה דתית” בלח”י עבור בחורי הישיבות.
המחלקה הורכבה מ – 20 צעירים, תלמידי ישיבות מירושלים. יצחק השתתף בכיבוש הכפר ליפתא שנכבש על ידי “המחלקה הדתית” – שם גם נקבע מקום מושבה של המחלקה עם מפקדת לח”י. במסגרת הפעילות במחלקה הדתית, יצחק וחבריו עברו אימונים בנשק, אימוני קומנדו והכינו חומרי נפץ. הם השתתפו בכל הפעולות החשובות של לח”י בירושלים במהלך מלחמת תש”ח: כיבוש דיר יאסין, עין כרם, ליפתא, ניסיון כיבוש העיר העתיקה וכו’. לרוב האימונים התבצעו בשעות הלילה על מנת לאפשר לתלמידי הישיבה להמשיך לנהל את אורח חייהם הדתי. במקביל ללחימה חברי “המחלקה הדתית” התפללו בציבור, קיימו שיעורי תורה ובשבתות ערכו סעודות שבת חגיגיות עם זמירות ודברי תורה.
עקב היותו של יצחק שוחט מוסמך, הוא מונה לשוחט הרשמי של לח”י. כל ראשי הבקר שלח”י הגניבה דרך חומות המצור על העיר העתיקה, נשחטו ונבדקו על ידו.
יצחק היה צריך לקחת חלק בפעולת החיסול של לח”י את הרוזן פולקה ברנדוט, אולם בשל השבת המתקרבת והתעכבות הפעולה, נאלץ לחזור למפקדה ולא השתתף בהתנקשות.
לאחר פירוק לח”י בירושלים, סכיני השחיטה שלו ומסמכים חשובים אחרים של לח”י, נשארו במחנה בליפתא. הוא חשש שמסמכי המחתרת וסכיניו, שהיו יקרות עד מאוד ובעלי ערך חשוב ביותר, יפלו לידי ההגנה. על כן החליט להגיע בעצמו לליפתא בשבת אחר הצהרים. בתי הכפר אוכלסו כבר בתושבים יהודים שנמלטו מהקרבות – אחד מהם היה ידידו של יצחק, רבי מנחם הכהן פישר. יצחק סעד עמו סעודה שלישית שהייתה דלה מאוד לאור המצב ומיד כשיצאה השבת הלך למפקדת לח”י בכפר ולקח עמו את סכיני השחיטה ומסמכי המחתרת – יצחק הרגיש כי חלה עליו החובה לבצע שליחות זו.
יצחק נפטר י”ג שבט תש”ע, 28 בינואר 2010.
ר' יצחק גבירץ, חבר מחלקת ציון באימונים במחנה אלדד בליפתא. במהלך פעילותו בלח"י בירושלים הוא תפקד גם כשוחט של המחלקה.
