יעקב נולד ביום כ’ באדר תרצ”א, 9 במרץ 1931 בשכונת נוה־צדק בתל־אביב לשבתאי ולמרגלית לבית אמסלם, דור שמיני בארץ. יעקב ושבעת אחיו ואחיותיו גדלו בבית חם ואוהב וחונכו על ברכי הציונות ואהבת העם והמולדת. הוא למד בבית־הספר ‘אליאנס’ וסיים את לימודיו בבית־הספר המעורב בנוה־צדק. היה חבר בצופי־ים, בשבט זבולון, בתל־אביב, וכן עסק בספורט האגרוף.

בשנת 1946 הצטרף ללח”י. מפאת גילו הצעיר, השתייך למחלקת הנוער, וככל צעיר הועסק בעיקר בהפצת חומר הסברה, בהדבקת כרוזים, בתקשורת ובתצפיות. הוא גם השיג שמות מועמדים לגיוס. בשנים 1947–1948 עבד אצל עמילי מכס וסוכני אניות בנמל יפו. יעקב היה העובד הצעיר ביותר בחברה והועסק בדיוור ובתאום בין משרדי החברה בתל־אביב לבין משרדיה בנמל יפו. בתוקף תפקידוֹ, הוענקה לו תעודת כניסה למיתקנים השונים שהיו בפיקוח המשטרה הבריטית (כגון נמלי הים בחיפה וביפו ותחנת הרכבת ברחוב מקוה־ישראל בתל־אביב). תעודה מסוג זה, מאושרת על־ידי הבולשת הבריטית, הונפקה לאנשים שעסקו בשחרור סחורות מהמכס. התעודה, לאחר שהועתקה וזוייפה, בצרוף מיסמכים נוספים, איפשרה לחברי לח”י לחדור במשאית נפץ ליפו ולפוצץ את בניין הסראייה, בו שכנה מפקדת הכנופיות.

עם קום המדינה, התגייס לצה”ל ושרת בחיל השריון שרות סדיר ומילואים. לאחר שהשתחרר מהצבא, הצטרף לקוֹאוֹפרטיב ‘אגד’, בו שימש במיספר תפקידים. בשנת 1977 פרש לגימלאות והחל לעסוק במקרקעין. ביום 17 בדצמבר 1957 נשא לאשה את רות לבית גורמנס. נולדו להם שלוֹשה ילדים: ענת, ארז ואלון. ונכדים. בשנת 1979 נסעה המשפחה ללוס־אנג’לס שבקליפורניה לחפש שם את מזלה. הם חזרו ארצה בשנת 1992 והשתקעו בהרצליה.

יעקב היה אדם פתוח, אוהב בריות, ציוני נלהב, ותמיד הישרה רוח טובה וביטחון על חבריו לנשק. עקב הסודיות, רבים הופתעו לגלות, לאחר קום המדינה שיעקב היה איש מחתרת. הוא שמר על קשר עם חברי לח”י ונטל חלק בכנסים ובאירועים של לח”י.

בינואר 1998 הוא עבר אירוע מוחי קל, ממנו הבריא לחלוטין והשתקם. בסיוע משפחתו וידידיו הרבים שב לפעילויותיו הרגילות. אך ביום כ”ו באלול תשנ”ח, 17 בספטמבר 1998 לפתע, עמד לִבו מלכת. הוא נפטר בעת חופשה בגרמניה בגיל 67. נקבר בהרצליה בחלקת לח”י.