חסידה נולדה בשנת 1916 להוריה אהובה ושלמה, אשר עלו לארץ־ישראל מרוסיה בשנת 1904 והתיישבו בראשון־לציון.
בשנת 1921 עברו ההורים למושב נחלת־יהודה והיו ממייסדיו, יחד עם משפחות נוספות מהתנועה הרביזיוניסטית. חסידה התחנכה באווירה של בית לאומי ציוני, ממנו ינקה את אהבת המולדת ואת הצורך לתרום לזולת ולקהילה. למדה בבית־הספר העברי הראשון, “חביב”, בראשון־לציון. בשנים 1937–1938, בגל המעצרים של אנשי התנועה הרוויזיוניסטית על־ידי הבריטים, נעצרו אחיה לשִשה חודשים.
באותה תקופה התגייסה חסידה לעבודה במגן דוד אדום והמשיכה בפעילותה זו שנים רבות. לאחר הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הצטרפה ללח”י, כרוב חבריה. היא ראתה את תפקידה העיקרי במחתרת במתן עזרה כלכלית לחברי הלח”י והשגת מקומות עבודה עבורָם. חודש לאחר רצח יאיר נעצרה ונכלאה בבית־הכלא לנשים בבית־לחם למשך שלוש שנים. לאחר שיחרורה, חזרה לפעול במחתרת. בעקבות פיצוץ מלון “המלך דוד” בירושלים, נעצרה שוב למשך חודש ימים וישבה בלטרון. בשלישית נעצרה לאחר הוצאתו להורג של הרוזן ברנדוט. הפעם ישבה במחנה מעצר עברי בשייח־מוניס.
לאחר קום המדינה נישאה לשלמה ברנר ונולדו להם שלוש בנות: יהודית, מרים, זהר ונכדים אשר חונכו על אהבת המולדת. לאחר 20 שנות מגורים בנס־ציונה, חזרו חסידה ובעלה לראשון־לציון. היא היתה פעילה במוסדות כגון: “מיחא”, “האגודה למלחמה בסרטן”, בה שימשה כיו”ר הוועדה הסוציאלית, וממשיכה לקחת חלק בעבודת האגודה. חסידה אף התנדבה ב”בית יאיר”.