משה נולד בתרפ”ג, אפריל 1923, בירושלים לאביו רפאל ולאמו מיכל לבית אליעזרוב (ישראלי), כשנה לאחר שהוריו עלו לארץ בשנת 1922 מאיסטנבול, עם שני תינוקות. הם התיישבו בעיר העתיקה, סמוך לשער שכם, ב”באב אל עמוד”. מוצא המשפחה היה מגרוזיה, משם עברו לאיסטנבול בשנת .1919 הוריו היו שומרי מסורת. האב נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות לפרנסת המשפחה, שכן לא היה בידיו מקצוע. אמו עזרה לפרנסת המשפחה כתופרת.

במאורעות הדמים בירושלים, בשנת 1929, נאלצו לנוס על נפשם מפחד הפורעים הערבים, ולברוח מביתם, על מטלטליהם, ארבעה ילדים ותינוק על הידיים.

בעל הבית בו גרו הזהיר אותם מפני כוונת המרצחים. בעזרת דודו עברו להתגורר בנחלת שבעה ובשנת 1932 עברה המשפחה לגור ברחוב יסוד המעלה בתל־אביב.

משה למד בבית־הספר “תחכמוני”. היה בעל תחושת אחריות וגישה רצינית לחיים, ובגיל צעיר הצטרף לבית”ר ומאוחר יותר ללח”י. במסגרת המחתרת יצא להדבקת כרוזים והפצת חומר הסברה. באחד הימים, בשעת ההדבקה, נתגלה על־ידי האנגלים שניסו לתפוס אותו ולאוסרו. משה הצליח לברוח ולהינצל. עבר קורסים לשימוש בנשק ושימש כחבלן בהטמנת מטענים של חומר נפץ במכוניות של הצבא הבריטי, כן הוטלו עליו תפקידי קרב ופעולות. הוא היה איש מאמין ואדם צנוע, מסור בלב ונפש לחבריו ולמשפחתו. השפעתו על אחיו ניסים ואחותו אסתר היתה רבה וגם הם הלכו בעקבותיו והצטרפו למחתרת.

עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ופלישת מדינות ערב, שפתחו במלחמה עלינו, התגייס משה יחד עם שאר חבריו – מן המיסדר בשייח מוניס, לצה”ל, אשר זה עתה הוקם – לחטיבה 8, חטיבת השריון, גדוד .82 יצא לכל מבצעי הגדוד, כן השתתף בכיבוש עיראק סואידן.

שוחרר מהצבא בשנת 1951, נשא את רעיה לבית סימן־טוב לאִשה ונולדו להם שלושה ילדים: דליה, מיכל ורפאל.

היה אדם מסור למשפחתו וחלקו היה רב בגיבושה. שנים רבות עבד בחברת “אלקו”, לייצור מכשירי אלקטרוניקה, עד ליום מותו.

משה נפטר ביום ט”ז בחשון תשמ”ד, 23 באוקטובר 1983 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.