שרה נולדה ביום י”ב אייר תרפ”ד, 16 במאי 1924 אביה, חיים אשכנזי, שהגיע לזיכרון־יעקב כחייל יהודי, במסגרת הצבא הטורקי, הכיר שם את אִמה של שרה, אסתר, שהייתה מועסקת בתחנת־הנסיונות של אהרן אהרנסון. ברבות הימים פתחו בזיכרון מאפיה גדולה. אך בעקבות אסון משפחתי, נאלצוּ לעזוב את המקום והמשפחה עקרה לחיפה.

שרה גדלה והתחנכה בעיר המעורבת, על כל הבעייתיות שהייתה בה, לפני קום המדינה. מקום מגוריהם בשכונת תל־עמל גבל עם השכונה הערבית חליסה, שצעיריה הערבים התנכלו לילדי היהודים. בהיות שרה בת 14, הוצע לה על־ידי מדריך צעיר להצטרף להגנה, דבר שהלהיב אותה מאוד, כי הרגישה שמתנהגים אליה כאל בוגרת. במסגרת ההגנה עסקו באימוני שדה רבים, ולימים גם השתתפו בהפגנה הגדולה שבאה בעקבות הספר הלבן. הפניה שבאה לאחר־מכן להסגיר את אנשי לח”י והאצ”ל, מדביקי הכרוזים, עוררה בשרה התנגדות מוחלטת, והיא מצאה את עצמה מתקרבת להשקפות לח”י. הקושי היה, איך לרכוש את אימונם של אנשי לח”י כלפיה, היא שהיתה חברת הגנה לשעבר. אחרי מאמצים רבים הצליחה להתקרב למטרתה.

בחיפה הכירה את מיקי ברזילי, יליד הונגריה שהגיע ארצה בעליה בלתי לגלית. הוא ערק מהצבא הבריטי, לאחר שהתאכזב מיחסם לפליטים ניצולי השואה. שרה ומיקי נישאו ומצאו מיקלט באיזור פרדס־חנה וכרכור, שם מצא מיקי עבודה, ולרשות המשפחה נמסרה דירה בחצר המפעל בו עבד. שם נולד בנם בכורם עמוס. עדיין חלמו להצטרף ללח”י, עד שלביתם הגיע איש לח”י, בן־מנחם, ולאחר שיחה ארוכה סוכמו הדברים.

ביתם היה למקום ריכוז של עיתוני “מעש”, לשם הפצתם באיזור. זו היתה ההתחלה. לשם גם הובאו אבני חבלה לאיחסון ולימים התקיים בבית קורס לאידיאולוגיה. שרה ומיקי מפנים לחברי הקורס את החדר היחיד בבית, ומשפחת ברזילי עוברת להתגורר במטבח. מיקי עורך את הקניות להאכיל את כל החברים, משימה, העלולה לעורר חשד בישוב קטן, כשידוע שבדירה גרים שני מבוגרים בלבד.

שרה מבשלת יום יום לכל חברי הקורס, ובנם התינוק חי בתנאים מסוכנים, כשפרימוס גדול ורועש דולק תמיד לפני הבית, כדי שלא ישָׁמעו קולותיהם של חברי הקורס.

אחת המשימות הגדולות ביותר היתה להעניק מחסה בביתם לד”ר ישראל אלדד, אשר המשטרה הבריטית חיפשה אחריו בנחרצות רבה. ברור היה לשרה ולמיקי, כי הדבר שהם עושים מסכן לא רק אותם אלא גם את בנם, העלול לגדול ללא אב ואם. המשימה עברה בהצלחה: אלדד הסתתר בביתם במשך כמה חדשים. עברו עוד חמש שנים של פעילות סוערת, עם הרבה רגעי חרדה.

אחרי קום המדינה עברה שרה השתלמויות ועסקה בהוראה וחינוך. נולד הבן גלעד והמשפחה בנתה את ביתה בחיפה.

מיקי נפטר ביום כ”ז באייר תשמ”ז, 25 במאי 1987 ושרה נפטרה, בגיל 74 ביום כ”ו באייר תשנ”ח, 22 במאי 1998. נטמנה בזכרון־יעקב, לצד מיקי בעלה. זכתה לנכדים והייתה מוקפת בחברים רבים, שאהבו אותה ודאגו לה.