עקיבא נולד ביום כ”ג באדר תרס”ט, 16 במרץ 1909 בווסיטניץ, אוקראינה. עם פרוץ המהפכה ברוסיה עברה המשפחה לעיר קישינב בסרביה. אביו, יוסף ברון, היה סוחר עצים ועסקן ציוני חשוב, אמו מיקה. עקיבא סיים את הגימנסיה הריאלית בעיר כאחד משלושת היהודים שהורשו ללמוד בה. מגיל צעיר התקרב לבית”ר ועד מהרה הפך דמות בולטת בה ואף כיהן בתפקידים חשובים.

בשנת 1930 עלה לארץ־ישראל. בראשית דרכו בארץ שהה תקופת־מה בפלוגת בית”ר בראש־פינה. כבר בשנים 1932–1933. היה דמות מרכזית בתנועה הרוויזיוניסטית ומראשי המאבק של העובדים הלאומיים בהסתדרות הכללית למען זכות קבלת עבודה, שזו, האחרונה, מנעה מהעובדים הלאומיים. היה ממקימי הסתדרות העובדים הלאומית וקופת־חולים לאומית וכיהן שנים רבות בהנהלותיהן. לאחר רצח ארלוזורוב, בשנת 1933, נרתם לסייע להגנת הנאשמים. הצטרף ל”ברית הבריונים” בראשות אבא אחימאיר, נעצר על־ידי המשטרה פעמים רבות ושהה חודשים רבים במאסר בכלא עכו. כפעיל מרכזי בתנועה הרוויזיוניסטית בארץ, בא במגע ישיר עם זאב ז’בוטינסקי ואף שימש כמזכירו האישי בוועדות הצה”ר בווינה בשנת 1935.

נסע מספר פעמים למסע הרצאות בפולין, ליטא ולטביה, כדי לעודד את העלייה לארץ ולהגביר את התמיכה בתנועה הרוויזיוניסטית.

במקביל לפעילותו בתנועה הרוויזיוניסטית היה חבר באצ”ל. בעת הפילוג הצטרף ללח”י וכינויו היה “לוין”. היה ביחסי ידידות עם יאיר, שהיה מבקר תכופות בביתו.

בשנת 1946 התמנה כנציג לח”י בפריז וניהל שם מערכת מסועפת של קשרים פוליטים, לסיוע ללח”י במלחמתו בבריטים, ואף נעצר שם וישב בכלא. בסוף 1947 הועבר לצ’כוסלובקיה. עם קום המדינה שב לארץ ולקח חלק מרכזי בארגון מפלגת “הלוחמים”. אחרי ההתנקשות בברנדוט, נעצר וישב בבתי־כלא שונים. הגיש צו על תנאי לבג”צ, לביטול לח”י כארגון טרוריסטי.

עם שחרורו החל לעבוד בעיריית תל־אביב. למד משפטים והוסמך לעורך־דין. היה חבר במיסדר ז’בוטינסקי וראש מצודה ב’ – “הכותל”.

בשנת 1936 נשא את רחל לבית רסקין לאשה. רחל היתה ממפקדות האצ”ל וממקימי קופת־חולים לאומית.

נפטר ביום י”ב באייר תשכ”ה, 14 במאי 1965. השאיר אישה רחל, שלושה בנים ונכדים. הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב.