עדי ברדנוב בן מרים ושמעון נולד בירושלים ביום י”ז טבת תרצ”א, 6 בינואר 1931. באפריל 1936, כשהחלו מאורעות ‘המרד הערבי הגדול’, נדקר אביו בידי ערבי. שנתיים לאחר מכן נפטר האב ועדי עם אמו ואחיו עברו לגור בבית הסבא בשכונת ‘זיכרון משה’. משפטו ותלייתו של הרוג המלכות שלמה בן יוסף בשנת 1938 עשו על עדי רושם עז וזיכרון שנצרב בו עד היום.

כנער עבד עדי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולמד לבגרות בתיכון ערב.

באותם ימים היה חבר בארגון “ההגנה’.מכות שקיבל מחיילים בריטיים, גרמו לו להצטרף ללח”י. הוא הכיר כמה ממדביקי הכרוזים בשכונתו, ודרכם גויס ללח”י בטקס קצר בשדה פתוח בשכונת ‘כרם אברהם’. כשהציעו לו את השם המחתרתי ‘חגי’ ביקש עדי להיקרא: אריה.

עדי צורף לתא בפיקודה של ‘חנה’, ובין חבריו לתא היו עזרא יכין “אלנקם” ואלכסנדר רובוביץ’ “חיים”.

הפעולה הצבאית הראשונה של עדי הייתה ברחוב שילה, ליד שוק מחנה יהודה. דני הר הבית, לימים דני בית המקדש, הביא שני רימונים תוצרת בית שניצתו ע”י שפשוף בקופסת גפרורים. הם הטילו את הרימונים לעבר ‘בית הדגל’ ששימש תחנת משטרה בריטית ליד כיכר ה’דוידקה’ בירושלים. הפיצוצים העזים נשמעו למרחוק.

התא של עדי עסק רבות בתליית כרוזים, באחת הפעמים עבר משוריין בריטי, וירה על מדביקי הכרוזים.

בעקבות הלשנה על חברותו בלח”י, פוטר מעבודתו בסוכנות, ומעצר ‘אקראי’ בידי הבריטים גרמו לו להבין שנחשף ועליו לעזוב את ירושלים.

עדי נשלח לחיפה למפגש עם איש לח”י אך זה לא הופיע. בהמשך הגיע עדי לקיבוץ בעמק זבולון והחל לעבוד בחקלאות. אך גם שם, בלא ידיעת חבריו, המשיך לבצע משימות עבור הלח”י בעיקר בתצפיות על רכבים ושיירות בריטיים שחלפו בכבישים הסמוכים לקיבוץ.

יחד עם חבריו להכשרה הצטרף לפלמ”ח, וכך זכה לשרת בשלוש מחתרות ולתרום את תרומתו לעצמאות מדינת ישראל.

בשנת 1956, שכל עדי את אחיו סגן ירמיהו ‘ירמי’ ברדנוב ז”ל שנפל בפעולת קלקיליה.

עדי שרת שנים כקצין בצה”ל, השתחרר באמצע שנות השישים בדרגת סגן אלוף, והצטרף לאגודה למען החייל, במסגרתה הקים את ‘בית החייל’ בירושלים.

קיבל אות לח”י.

עדי נפטר ביום י’ בטבת תשפ”ד, 22 בדצמבר 2023 והובא למנוחות בבית ההספד קהילת ירושלים, הר המנוחות בגבעת שאול.