יעקב בן דב ומרים נולד ביום כ”א בסיון תרפ”ו, 3 ביוני 1926 בעיר הורוכוב, אוקראינה. אביו היה ציוני נלהב, שעסק במסחר ובתעשייה, היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ושימש כיו”ר הצה”ר במקום. כן היה יו”ר מוסד “תרבות” בעיר.

יעקב הצטרף לבית”ר בגיל .12 הוא סיים את בית־הספר היסודי “תרבות” ואחרי־כן למד בגימנסיה “תרבות” בלוצק.

עם הכיבוש הרוסי, בשנת 1940, הופסקו לימודיו. בשנים 1941–1942, בעת הכיבוש הגרמני, שהה עם הוריו בגטו, ממנו ברח יומיים טרם סגירתו, למטרת החיסול. אחרי שחרור האזור על־ידי הצבא הסובייטי, בשנת 1944, התנדב ללחום למיגור התנועה הלאומית האוקראינית, שהיתה שותפה לחיסול היהודים על־ידי הגרמנים. יעקב היה בין ראשוני המייסדים של תנועת “הבריחה” מרוסיה.

אחרי שחרור העיר לודז’, פולין, היה בין מקימי תנועת בית”ר והאצ”ל, וניהל את תנועת “הבריחה” באמצעות הארגון, ובו זמנית שימש גם נציג הבריחה הממוסדת. בשנת 1946 קשר קשרים עם נציג לח”י בחו”ל ונרתם לפעולות. הוא עלה ארצה בתחילת 1947 והתגייס מיד ללח”י, בו קיבל את הכינוי: דב.

פעל עם אנשל שפילמן להכנת אנשי לח”י להשתלבות בצה”ל. התגייס לחטיבה 8 עם כל אנשי לח”י. בסוף 1948 מוּנה מפקד בסיס חיל־האויר בחיפה. בשנת 1950 השתחרר כמפקד פלוגה בדרגת רב־סרן. ב־1951 נשא לאִשה את קנדה גרינברג, חברת לח”י (“פנינה”). לזוג שלושה ילדים: רבקה, דב, שולמית ונכדים. יעקב עיברת את שמו מברגר לבר־גרא.

בשנת 1963 יצא בשליחות המדינה לגרמניה. בין השנים 1976–1980 שימש כמנכ”ל חברת התעופה קא”ל באירופה. אחרי פרישתו לגימלאות, הוא עוסק, יחד עם אשתו, בחקר ובאוסף אומנויות רוסיות אסורות (1955–1988). בעריכתם יצאו שני ספרים בנושא: “הנון קומפורמיסטים הרוסים” ו “האוונגרד הרוסי השני”. וכן ספר ביאוגרפי בשם: “שש פעמים משוחרר”.