שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דברים לזיכרון חללי לח"י
הנצחה באנדרטה ביער לח”י במשמר איילון
שמו של ישעיהו בקמן חרוט על לוח באנדרטה ביער לח”י
לבנת זיכרון על שם ישעיהו בקמן בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל

שם: בקמן ישעיהו

כינוי בלח״י: שייקה

תאריך לידה: כ"א בסיוון, תרפ"ו, 3 ביוני 1926

תאריך נפילה: כ"ט בחשוון, תשי"ז, 3 בנובמבר 1956

ישעיהו נולד ביום כ"א בסיוון, תרפ"ו, 3 ביוני 1926 בעיר עזה לאִמו, זהבה, ולאביו, ד"ר בנימין בקמן, שטיפל בחולים מקומיים, רובם ערבים, שכן רק 14 משפחות יהודיות התגוררו במקום. בפרעות תרפ"ט (1929) נחלצו היהודים ברגע האחרון בטרם נטבחו והועברו לתל אביב. מאז נדדה המשפחה למטולה, לרמת גן ולבסוף השתקעה בנתניה. בכל המקומות האלה שימש אביו כרופא. ד"ר בקמן היה איש האצ"ל וגם ישב בשל כך בכלא. בגלל נדודיה הרבים של המשפחה, לא למד ישעיהו בצורה מסודרת. פעם נשלח ללמוד בפנימיה ברמת גן, ממנה ברח פעמיים.

בשנת 1945 למד בבית הספר למסחר "פיטמן" בתל אביב במשך שנתיים. הוא היה תלמיד מוכשר, בעל זיכרון מצויין, קרא הרבה ספרים ורכש השכלה רחבה. עוד בהיותו צעיר, התגייס לאצ"ל וכעבור זמן מה, לאחר שבדק היטב את ההבדלים האידיאולוגיים והמעשיים, עבר ללח"י בשנת 1946. הועסק בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר הסברה, נשלח לסיורים ולתצפיות אחר יעדים לפיגוע, למד שימוש בנשק ויצא לפעולות חבלה, בין היתר הנחת מוקשים בכבישים נגד רכב צבאי בריטי, חבלה בקווי טלפון צבאיים, ועוד. יום אחד הופיעה בביתו המשטרה הבריטית והוא נאסר וישב במחנה המעצר לטרון עד לאחר החלטת האו"ם על חלוקה ותחילת פינוי הכוחות הבריטים מהארץ. אז הועבר עם יתר העצורים למחנה עתלית, ממנו שוחרר לקראת הכרזת המדינה.

עם הקמת צה"ל, התגייס יחד עם חבריו למחתרת לחטיבה 8, גדוד 82, שירת בחיל השריון של צה"ל והיה בין שועלי שמשון. הוא נלחם בכל הקרבות ואף נפצע פעמיים.

אחרי המלחמה הצטרף לגרעין חברי לח"י, שעלו להתיישבות והקימו את הקיבוץ 'נווה יאיר' בנגב המערבי. ישעיהו הפך חקלאי בכל נימי נפשו והתמסר לעבודת המשק. אך ללא תמיכה לא החזיק הקיבוץ מעמד והתפרק. לאחר ניסיונות שונים הפך ישעיהו לדייג. עם כמה חברים, רכש ספינת דיג וראה ברכה בעמלו. מאוחר יותר, בסוף דרכו האזרחית, היה לפקיד מסור ומצליח במס הכנסה.

ישעיהו נקרא למילואים במלחמת קדש. בהיותו במבואות עזה, חש, יחד עם שניים מחבריו, לחלץ פצוע בשדה. הם עלו על מוקש ושלושתם נהרגו. כך נסגר המעגל: שייקה, כפי שקראו לו חבריו, חזר למות בעיר הולדתו עזה ביום כ"ט בחשוון, תשי"ז, 3 בנובמבר 1956 והוא בן 30. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בנתניה.

בשנת תשי"ט, הופיע ספר לזכרו בהוצאת חוג ידידיו בשם "הנער מעזה (שייקה)".

הצטרפו לרשימת התפוצה