אסתר בת יעקב דוד וצפורה, נולדה בפולין בשנת תרפ”ז, 1927, ולה שני אחים. האב, יעקב דוד, השתייך לפועלי אגודת ישראל ועסק במסחר. עוד לפני עליית היטלר לשלטון, החליט האב לעלות עם משפחתו לארץ־ישראל, למרות ההתנגדות הנמרצת של רוב המשפחה. המשפחה המצומצמת עלתה ארצה, התמקמה בתל־אביב, וחַוְותה ייסורי קליטה. כעבור שנים התברר, כי מכל המשפחה העניפה של האם (כ־100 נפשות) לא נשאר זכר.
אסתר למדה בבית־ספר דתי לבנות “מזרחי”. בבית אביה ספגה ערכים של לאומיות, אהבה וסיוע לזולת והקרבה. על רקע זה הצטרפה לבית”ר. בשלב מאוחר יותר עברה ל”ברית חשמונאים”. בשיחות האידיאולוגיות שניהל מדריך התנועה, יהודה פדר, היתה אסתר פעילה במיוחד. המדריך המבוגר והסמכותי היה נערץ עליה, וברבות הימים גייס אותה ללח”י.
בשלב הראשון עסקה בהדבקת כרוזים, התגברה על כל קשיי הקונספירציה במסגרת המשפחה, עד שבאחד הימים, בסוף השביעית, התברר, כי המשטרה הבריטית החלה להתעניין בה – ומאותו רגע נאלצה להפסיק את לימודיה ולרדת למחתרת. היא נשלחה להתגורר בבית בודד, שניצב במעלה הגבעה של הכפר הערבי ג’מוסין. סביב הבית היו פרדסים סבוכים, ממנו היו עורכים תצפיות על הסביבה ונערכו בו גם קורסים לנשק.
מאוחר יותר מצאו בו מיסתור בורחי בתי־הסוהר. דיירי הבית קבעו דפוסי שכנות טובה עם הערבים שבסביבה הקרובה. אסתר נאלצה, נוסף לפעילותה המחתרתית, לצאת לעבודה, כדי שתוכל להתקיים. באותו שלב השתייכה למחלקת הפעולות. היא הועסקה בעיקר בתצפיות, שנועדו לאפשר למחלקת המבצעים לבצע פעולות. לדוגמה, אם הוחלט לפרוץ למחנה צבאי בריטי, כדי להחרים נשק, היתה אסתר מנסה לאסוף אינפורמציה מפיהם של ספקים יהודים, או מפי בעלי מלאכה, שהיו מובאים למחנה כדי לבצע בו עבודות שונות.
במסגרת “תנועת המרי” נשלחה אסתר לפעולת פיצוץ בתי־המלאכה של הרכבות. היה עליה למקש את הדרכים שהובילו לבתי המלאכה, על מנת לאפשר נסיגה בטוחה ככל האפשר של הלוחמים. חל שיבוש בתוכנית. הבריטים הכינו מארב והתקיפו את אנשי הלח”י באש צולבת. רבים מהמשתתפים נהרגו או נפצעו. אסתר היתה כמעט היחידה שלא נפצעה. היא נאסרה והועברה ל”קישלה” בחיפה, ולאחר חקירה בבולשת, הועברה משם עם שלוש בנות פצועות – מלכה, פרידה ויהודית – לבית־הסוהר לנשים בבית־לחם.
אסתר נישאה ליעקב בקמן, שחזר ממעצר בקניה. המשפחה בנתה את ביתה בשכונת נוה־מגן ברמת־השרון. נולדו להם שני בנים ונכדים. יעקב בעלה נפטר בשנת 1993.
אסתר נפטרה לאחר מחלה קשה ביום ו’ בשבט תשנ”ט, 23 בינואר 1999 והובאה למנוחות בבית העלמין מורשה ברמת השרון.
חנוכת האנדרטה לזכר חללי בתי המלאכה בקרית אתא 1970. מימין לשמאל: אברהם בן הר, סלבטור גרשון, יצחק מרקוביץ, יוסף דרורי, יהודית רבדל, שמעון סינואני, חנה מרפיש, יעקב אלקלעי, אסתר בקמן, משה ערמוני, ניסים פנסו, יעקב קניג.
חנוכת האנדרטה לזכר חללי בתי המלאכה בקרית אתא - 1970. מימין לשמאל: סלבטור גרשון, יצחק מרקוביץ, יוסף דרורי, יהודית רבדל, שמעון סינואני, חנה מרפיש, יעקב אלקלעי, אסתר בקמן, משה ערמוני, ניסים פנסו, יעקב קניג.
חלק ממשתתפי פעולת בתי המלאכה בקרית אתא 1970 מימין לשמאל: סלבטור גרשון, יצחק מרקוביץ, יוסף דרורי, יהודית רבדל, שמעון סינואני, חנה מרפיש, יעקב אלקלעי, אסתר בקמן, משה ערמוני, ניסים פנסו, יעקב קניג.
אסתר בקמן - "יעל"
אסתר בקמן, מאסירות בתי המלאכה, במחנה בעתלית שבו הכירה את יעקב בקמן, בעלה לעתיד, שחזר מגלות בקניה. לבסוף שחרר כוח של לח"י מתחנת משטרה בפתח תקווה את בקמן ושלוש לוחמות נוספות.
התכנסות של אסירות ועצורות כלא הנשים בבית לחם, אפריל 1953. בין השאר מופיעות בתמונה חברות לח"י ג'ולי טורנברג, אלישבע אנדן, לאה-אשורוב-גרנק-כהן ("יהודית"), ברכה ברנבום-שומרון ("עפרה"), רות גרוסברד-גרוזין ("דליה"), אסתר גרינשטיין-בקמן ("יעל"), יהודית הלוי-גינוסר ("דפנה"), שולמית הלוי-ז'ורבין ("אריאלה"), בלה זטלר, חיסיה ראובני
בהתגבר התקפות הערבים על היישוב בחורף תש"ח הועברו האסירות והעצורות מבית לחם למחנה בעתלית. עומדות, מימין: יהודית חזקיה-רבדל ("אביגיל"), יהודית גינוסר, חנה מרפיש, מלכה הפנר, אלישבע אנדן. בשורה האמצעית מימין: אסתר בקמן, שולמית שמיר, פרידה ברלין-ורקשטל ("ברוריה"). בשורה התחתונה מימן: שולמית ז'ורבין, רבקה אליאב, חיה בן-דוד, נלי לנגספלדר.
עצורים בעלתית, 1948. מימין: נחמן ולקר ("ישראל"), אסתר בקמן, אלי דהאן ("דני").
עצורות ועצורים בעתלית, 1948. בשורה התחתונה: אינו מזוהה, רבקה אליאב, אשר רצון, יהודית גינוסר. שורה אמצעית, מימין: חיה בן דוד, אלישבע אנדן, פרידה ורקשטל, מלכה הפנר, גבריאל ורקשטל ("שמשון"). שורה עליונה: אינו מזוהה, נלי לנגספלדר, אינו מזוהה, שולמית ז'ורבין, אינו מזוהה, אסתר בקמן.
ארבע הלוחמות שנתפסו מובלות למשפט. מימין לשמאל: יהודית רבדל, אסתר בקמן, מלכה הפנר ופרידה ורקשטל.