בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של חבר לח”י יעקב יהל – “דוד”

בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של חבר לח”י יעקב יהל – “דוד”
ההלוויה תתקיים היום, יום א’, בשעה 13:00 משער הגאולה בבית העלמין ירקון.
המשפחה יושבת שבעה בבית המנוח ברחוב רזיאל 23, רמת גן.
יעקב נולד ב־9.7.1917–י”ט בתמוז תרע”ז, בעיירה אוזדיטיש בווהלין פולין (כיום: אוקראינה), לאמו שרה איטה ולאביו יוסף פינקלשטיין. בשנת 1925 עבר עם הוריו ושלוש אחיותיו לגור בעיירה טורצין. הוא היה חבר בית”ר מגיל 12 ומשנת 1938 חברבתאים הלאומיים של האצ”ל בפולין. ב־1939 השתתף בקורס של האצ”ל בזופיובקה, בהנהלת יעקב פולני שנשלח מהארץ וסגנו – יעקב טונקל (בנאי). עם פרוץ מלחמת העולם ב־1939, נכנסו לאזורם הסובייטים. יעקב, עם קבוצת חברים, יצאו בדרכם לארץ־ישראל. הם עברו לוילנה ומשם, דרך מוסקבה ואודסה, הגיעו לתורכיה. התורכים סרבו לתת להם לרדת לחוף ומצבם היה חמור, עד שהתערב לטובתם יהודי בעל השפעה, שמעון ברוד שמו, והם הורשו לרדת לחוף ולהמשיך בדרכם. בהגיעם למרסין נודע להם מפי אברשה בלס דבר הפילוג באצ”ל. הם המשיכו ברכבת לטריפולי, באוטובוס לבירות ובמונית לחיפה, שם ישבו שבוע בבית עולים.

לפרנסתו עבד יעקב בכל מיני עבודות, ובשנת 1942 החל ללמוד ליטוש יהלומים. בינתיים החלו להגיע ידיעות הזוועה מאירופה ואז נודע לו שכל משפחתו נרצחה על־ידי פורעים אוקראינים, יחד עם יתר יהודי העיירה טורצין וסביבתה. יעקב התגייס ללח”י בראשית 1943, צורף למחלקת הידיעות (מחלקה ו’). הוא התגורר בשכונת שבזי בתל־אביב, אך נאלץ להחליף מקומות מגורים מדי פעם.

ב־1945 הגיעה הבולשת הבריטית לבית־החרושת בו עבד כדי לאסרו. הוא הוזהר והצליח להסתלק. נאלץ להחליף את שמו – קודם לספיר ואחר־כך לשפלר (שם אמו מהבית). הוא גם עסק בגיוס אוהדים ובמציאת מקומות לאיחסון נשק. לאחר־מכן צורף לצוות של המחלקה הטכנית והשתתף בניסויים לייצור חומר נפץ. לתקופה קצרה הוחלף וחזר לעבוד ביהלומים, אך עד מהרה הוחזר לייצור חומר הנפץ. בעבודה זו המשיך עד לגיוסו לצה”ל עם יתר חבריו למחתרת, לגדוד 82 בחטיבה 8, בה שרת עד סוף המלחמה.

בשנת 1955 נשא לאשה את רבקה (רגינה) לבית גליקליך ונולדו להם שני בנים: שוקי וצביקה, ונכדים. אחרי המלחמה שב יעקב למקצועו, ליטוש יהלומים, בתל־אביב וברמת־גן.

כגימלאי למד כשומע חפשי באוניברסיטת בר־אילן זו השנה הששית בנושאי יהדות, היסטוריה, מקרא ועוד.