נתן נולד בפולין בעיר בריסק ביום כ”א בכסלו תרע”ח, 6 בדצמבר 1917, להוריו חנה ושמואל, משפחה מסורתית ולאומית.

בהיותו בן שנתיים, נתייתם מאביו, שנרצח בעת תפילת שבת בבית־הכנסת על־ידי פולנים אנטישמים מכנופייתו של פטליורה. חנה, אמו, האלמנה הצעירה, גידלה את ארבעת בניה לבד, שהרביעי בהם נולד אחרי רצח אביו ונקרא על שמו, שמואל.

נתן למד בבית־ספר עממי ובהתבגרותו למד בבית־הספר המקצועי “אורט”, שם התוודע לרבים מחבריו לתנועת בית”ר, והיה פעיל בה. משאת נפשו היתה לעלות לארץ ישראל.

בתחילת 1938 ייסד את התא החשאי של האצ”ל בבריסק ויצר קשר עם מפקדת האצ”ל בפולין. בשלהי 1938 הגשים את חלומו, בסיועו של נתן פרידמן ילין מור. במסגרת עליית “אף־על־פי” של בית”ר, הפליג באניה “ג’אפו” לארץ וכאשר זו טבעה סמוך לכרתים, הועלו נוסעיה הניצולים לאניה “קטינה” העמוסה, ולאחר תלאות רבות הגיעו לארץ.

נתן הצטרף לפלוגת בית”ר ברחובות ולאחר־מכן עבר לנחלת־יצחק, ליד ירושלים, שם עבד במחצבה. היה בין חברי האצ”ל שעם הפילוג הצטרפו ללח”י. הוא עבר לגור ברחובות, שם עבד בפרדסים ובעבודות מזדמנות. קרובי משפחתו במקום, שכנראה ניחשו שהוא משתייך למחתרת, התעלמו ממנו.

נתן עבר לנתניה, שם עבד בליטוש יהלומים. באחד החיפושים של הבריטים במקום עבודתו, נעצר והוחזק בטול־כרם, למזלו שוחרר כעבור זמן קצר מחוסר הוכחות על השתייכותו למחתרת. בנתניה הכיר את מלה לבית קפלר, וביום 22 באוגוסט 1944 הם נישאו בחשאי בבית הוריה, רחל וגבריאל, בירושלים. בימי “הסזון” שימש ביתם מקום מפגש בטוח, שם זכו החברים לארוחה חמה, לינה, לאוזן קשבת למצוקותיהם ולצידה לדרך. גם כשעברו לתל־אביב, המשיך ביתם להיות פתוח ובטוח לחברי לח”י בשעותיהם הקשות. נתן ילין מור מצא מקלט בביתם לאחר הבריחה מלטרון.

בקום המדינה התגייס נתן לחטיבת גבעתי, לגדוד 52, השתתף בקרבות בנגבה, בכיבוש עירק סואידן ובדרום הארץ. השתתף גם במיבצע קדש.
משפחתו של נתן נספתה בשואה. את אחיו מרדכי, היחיד ששרד, העלה לארץ ושיכן בביתו. נתן נפטר ממחלה ביום ה’ בסיון תשמ”ו, 12 ביוני 1986. הותיר אשה, מלה, שהיתה בת לוויתו הנאמנה בחייו וחברתו לרעיון, שני בנים, שמואל ואילן ונכדים.

נתן היה אידיאליסט, אהב את עמו וארצו. תכונותיו הבולטות ביותר היו: צניעות, חברות, נאמנות ונתינה ללא גבול. נטמן בחלקת לח”י בחולון.