נחמיה נולד בבודפשט, הונגריה ביום ט”ז בחשון תרפ”ד, 26 באוקטובר 1923, להוריו פרידה ועמנואל. הוא ואחותו לילי, גדלו באווירה חילונית. מפגשו הראשון עם זהותו היהודית היה עם הצטרפותו למקהלת בית־הכנסת ולבית”ר. עלה ארצה ביום 4 בינואר 1939 באנייה “דלפה” עם עליית “אף־על־פי”. שירת בפלוגות בית”ר זכרון־יעקב, ראשון־לציון ונס־ציונה. נעצר לאחר ההפגנות נגד “הספר הלבן”.

בשנת 1940 התגורר ברמת־גן ועבד בפרדסים ובבניין. גוייס לאצ”ל אך עם היוודע הפילוג, הצטרף ליאיר. בלח”י עסק בהפצת חומר־הסברה, גיוס, מודיעין, פעולות נגד הבריטים ועוד. לאחר רצח יאיר היה בין המעטים ששרדו והמשיכו לפעול במחתרת. בתחילת 1944 היה מעורב בתקרית במועדון “השומר־הצעיר”. בשנת 1944 שכר צריף עם דרורה בן־עמי ז”ל בשכונת עזרא, שם הדפיסו, עם חברים מבורחי לטרון, את עיתון “החזית”.

השתתף בניסיון ההתנקשות בקצין המשטרה פורד. נעצר וישב בכלא יפו. עם שחרורו ירד למחתרת. בתחילת 1945 מונה לאחראי על סניף לח”י באזור נתניה. באוגוסט 1945 עבר לחיפה. ב־1946 השתתף בניסיון ההתנקשות בקצין קאפרטה ונפצע. לאחר החלמתו, עסק במודיעין, בגיוס והדרכה. בראשית 1948 היה שותף בהכנת משלוח מכונית התופת למפקדת קאוקג’י בשכם.

במלחמת העצמאות שירת בחטיבה 8, גדוד 82, פלוגה א’, כסמל קשר פלוגתי. השתתף בקרבות מבצע ‘דני’”, באר־שבע, עוג’ה־אל־חאפיר, ונפצע פעמיים.

היה פעיל בהקמת “מפלגת הלוחמים”. לאחר שיחרורו מצה”ל, עבד בממשלה, למד משפטים, מדעי המדינה, יחסים בינ”ל ומוסיקה בירושלים. בשנת 1962 הוסמך לעורך־דין. תפקידיו המקצועיים: יועץ משפטי לנמל אשדוד, יועץ משפטי לעיריית אשדוד, אב בית־הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. תפקידיו הציבוריים: חבר בית־הדין העליון של ההסתדרות הכללית, חבר המועצה האזורית “גדרות”, חבר הדירקטוריון של החברה הלאומית לפחם ויו”ר ועדת הביקורת שלה, יו”ר הנהלת התזמורת הקאמרית אשדוד, חבר וועד העמותה להנצחת מורשת לח”י, חבר דירקטוריון של הוצאת “יאיר”.
פעילויות פוליטיות: חבר ב”מפלגת הלוחמים”, ב”אחדות העבודה” וממייסדי “תנועת התחייה”.

תחביביו: פירסם שני תקליטים של שיריו; כתב והוציא לאור ספרים: “היום אכתוב בעט” (1991); “הבריחה הגדולה” (1993); “אהבה מעבר לחומות” (1994); “חולות זועקים” (1997); “מאופל מחתרת” (2001) וספרי חוק ומשפט. פירסם מאמרים ב”למרחב”, ב”ירדן” וב”זאת הארץ”. הוגה ועורך ראשי של הספר “לוחמי חירות ישראל – אנשים”.

נחמיה עסק בכתיבה בנושאי חוק ומשפט. היה נשוי לאלישבע לבית היימן, ניצולת שואה, שעלתה ארצה בשנת 1948 ושירתה בצה”ל בחזית הצפון. מתגוררים בעשרת. בתם דפנה ארכיאולוגית ומורה לתנ”ך בירושלים. חתנם יעקב, עובד מדינה.

נחמיה נפטר ביום ה’ בניסן תשע”ז, 1 באפריל 2017 והובא למנוחות בבית העלמין של ישובי גדרות.