יעקב נולד ביום כ”ז בניסן תרפ”ח, 17 באפריל 1928 בעיר פראונקירכן באוסטריה לאִמו דבורה ולאביו אביגדור גולדמן. הוא החל את לימודיו באוסטריה בבית־ספר עממי, אך בשנת 1939 עלתה המשפחה לארץ־ישראל ויעקב נשלח ללמוד בישיבות. במקביל למד באופן פרטי ועבר בחינות בגרות אקסטרניות. כמו־כן השתלם בהנהלת חשבונות.
דעותיו היו לאומיות ובשנת 1943, בהיותו נער בן 15, הצטרף למחתרת לח”י. ככל הצעירים, האזין להרצאות אידיאולוגיות, נשלח להדבקות כרוזים, עבר קורסים לנשק, עד שצורף לחטיבה הלוחמת של לח”י, היה ללוחם מן המניין ויצא לפעולות התקפה על יעדי השלטון הבריטי. בין יתר הפעולות בהן נטל חלק, השתתף בהנחת מוקש ליד הכניסה לשרונה (הקריה), שם שכנה מפקדה בריטית, והפעלתו נגד רכב צבאי, השתתף ביום 25 בפברואר 1946, במסגרת תנועת המרי, בהתקפה על שדה־התעופה של חיל האויר המלכותי ליד כפר סירקין, בה הושמדו תשעה מטוסי קרב מסוג ספיטפייר. הוא השתתף בהתקפה על משרדי הבולשת הבריטית במחוז תל־אביב ביום 9 בספטמבר 1946 וכן בפיצוץ בניין המשטרה בחיפה ביום 12 בינואר 1947.
בחודש פברואר 1947, כתוצאה מהלשנה, נאסר יעקב בחיפה ועמו עוד כמה מחבריו למחתרת. ביום 12 במי 1947 הוגלה לקניה, למחנה המעצר גילגיל, במשלוח האחרון של חברי מחתרות שהוגלו מהארץ על־ידי הבריטים. הוא הוחזר ארצה מקניה עם אחרוני הגולים ביום 12 ביולי 1948, אחרי הכרזת מדינת ישראל. הוא ישב בגלות 14 חודשים. מיד עם הגיעו ארצה, התגייס לצה”ל ושירת בגדוד 89, חטיבה 8, בפלוגה בפיקודו של יעקב גרנק (דב הבלונדיני), והשתתף בקרבות הגדוד במלחמת הקוממיות.
אחרי שחרורו מצה”ל בתום המלחמה, עבד כמנהל חשבונות ראשי במחלקת עבודות ציבוריות (מע”צ) בבאר־שבע.
בשנת 1950 נשא לאִשה את שרה לבית יעקבוביץ. נולדו להם ארבעה ילדים: נפתלי, חיה, דוד ושושנה, ונכדים. כעבור זמן עבר עם משפחתו לתל־אביב והתמנה לתפקיד חשב משרד מע”צ ועבד בו עד צאתו לגמלאות.
