יצחק נולד ביום י”ח בטבת תרע”ו, 25 בדצמבר 1915 בעיירה סקרנביץ’ בפולין בשם לוי יצחק פרקל בן למשה ופרידה. סבו, בצלאל, היה מרבניה החשובים של העיירה. עד גיל 15 למד בישיבה ולימודים כלליים עם מורים פרטיים. בגיל 15 ‘התפקר’ והצטרף לפלוגות בית”ר. עד לעלותו ארצה, שהה במחנות הכשרה ועבודה של בית”ר. בשנת 1939 עלה ארצה באניית המעפילים ‘פריטה’. בארץ החליף את שם משפחתו מפרקל לבן־משה, על שם אביו.

בתחילה עבד בפרדסים, בדרום הארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, התגייס לחיל החפרים הבריטי, מתוך תקווה להגיע לאירופה ולפולין, אל משפחתו.
המפלה ופינוי דונקירק שמו קץ לתקוותו זו. כל משפחתו – הוריו, שני אחיו ואחותו ניספו בשואה.

יצחק התנדב לקומנדו הבריטי ונשלח לאריתריאה. כשהוקמה הבריגדה היהודית, ערק מיחידתו והתגייס לבריגדה. הוא הצטרף ללח”י ובשנת 1944, בהוראת המחתרת, ערק מהצבא והצטרף לשורות הלוחמים בארץ. הוא בחר בכינוי ‘בצלאלי’ – לזכר סבו הרב.

בשנות המחתרת השתתף יצחק במיבצעים רבים, בהם ההתקפה על מרכז הרכבות בלוד, על שדה התעופה בכפר סירקין ושחרור ד”ר אלדד מהקליניקה של ד”ר טרוי בירושלים.

בשנת 1947 נאסר ונשלח למחנה המעצר ב’גילגיל’ שבקניה (שם תיפקד בין היתר כאחראי על אנשי לח”י במחנה). שהה שם עד קום המדינה, כשהעצירים הוחזרו ארצה.

בהגיעו ארצה בשנת 1948, הצטרף לכוחות לח”י בירושלים, אשר לפי החלטת האו”מ נחשבה לעיר בינלאומית. הוא השתתף בפעולות ובקרב על כיבוש קטמון.

בשנת 1945 נשא יצחק לאשה את רחל דויטשל, אותה הכיר בתקופת שרותם בצבא הבריטי, רחל שירתה ב־A.T.S. נולדו להם שלושה ילדים: יאיר, גילה ועירן ונכדים. לאחר שהות קצרה בירושלים ובמושב ארבל, השתקעה המשפחה בקיבוץ כברי שבגליל המערבי. יצחק עבד שנים רבות בחקלאות ובטיפול במערכות השקיה ומים.

יצחק היה אופטימיסט ובעל חוש הומור נדיר. היה בו שילוב של איש־ספר השולט ברזי השפה העברית ושל הרפתקן, של אידיאליסט קנאי ושל איש עמל הנהנה מעבודה פיסית קשה.

יצחק נפטר ממחלה והוא בן 68, ביום י”א באדר א’ תשמ”ד, 14 בפברואר 1984. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כברי.