יחזקאל נולד באיסטנבול שבתורכיה ביום ט’ בתמוז תרצ”א, 24 ביוני 1931 לאביו צפניה ולאִמו רוזה ולו שלוש אחיות ואח. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1934, בהיותו בן שלוש. הוא למד בבית־הספר “מונטיפיורי” אוטו־מכניקה. היה חבר בתנועת הנוער בית”ר וקיבל שם חינוך לאומי. בגיל 13 הצטרף ללח”י והיה במחלקת הנוער. הועסק בתצפיות, בחלוקת חומר הסברה ובהדבקת כרוזים.

בשנת 1947 עבר קורס לנשק. בני משפחתו לא ידעו על פעילותו, וכשהדבר נודע להם עם קום המדינה, הייתה זו עבורם הפתעה גמורה. לאחר החלטת האו”ם בכ”ט בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות והתקפות הערבים על הישוב היהודי, תפסה לח”י כמה מיבנים בשייח־מוניס, מצפון לתל־אביב, והקימה בהם בסיסים לנוער לאימונים וליציאה לפעולות קרב נגד הערבים, וכן למישלוח סיוע בנשק, תחמושת ואספקה ללוחמי לח”י בירושלים. יחזקאל שהה תקופת־מה בשייח־מוניס, שם התאמן, וכן עסק עם חברים נוספים בפרוק פגזֵי תותחים, שנלקחו שלל, כדי לנצלם לשימוש המחתרת.

לאחר הכרזת המדינה והקמת צה”ל, התגייס עם כל חבריו בלח”י לצבא ושרת בחטיבה 8, גדוד 82. בערב ההפוגה, לאחר שכמה מילידי שנתון 1931 נהרגו בקרב בחיריה וכפר־אנא, הוצאו ילידי השנתון הזה מהגדוד והועברו לבית־ליד. יחזקאל וכמה מחבריו הסתלקו וחזרו לבסיס לח”י בשייח־מוניס ומשם נשלחו לירושלים בדרך בורמה.

בירושלים הוא השתתף בכמה פעולות, עד לניסיון הפריצה לעיר העתיקה שנכשל. כשחזר לשפלה, נעצר כעריק, אך לאחר כמה ימים הוחזר לצבא ותקופת שהותו בירושלים נחשבה לו כשרות מלא. אחרי המלחמה המשיך לשרת במילואים של גדוד 81, בחטיבה 8. בתור איש חיל רגלים השתתף במלחמת קדש, ששת־הימים, יום הכיפורים, ומלחמת ההתשה. הדריך הרבה בנשק ובשדאות.

בשנת 1952 נשא לאשה את יהודית לבית דבש ונולדו להם ארבעה ילדים ונכדים.

בשנת 1982 השתחרר משרות מילואים ועבר לשרת במשרד העבודה במ.ל.ח. (משק לשעת חרום), כנהג משאית. לפרנסתו הוא עבד בחברת ביטוח עד צאתו לגימלאות.