שמעון נולד בסופיה, בולגריה ביום כ”א בתשרי תרפ”ד, 1 באוקטובר 1923 להוריו יוסף וסולטנה לבית בשן. בבולגריה למד בבית־ספר יסודי והיה תלמיד מצטיין. לימים סיים את לימודיו התיכוניים בתל־אביב בגימנסיה הרצליה. עוד בבולגריה ספג רוח ציונית לאומית והצטרף לתנועת בית”ר. עלה ארצה בדרך הים בשנת 1940 ולא עבר זמן רב מיום הגיעו עד שהצטרף למחתרת לח”י.

לאחר שלבי ההדרכה והפעילויות השגרתיות צורף למחלקת הידיעות של לח”י – מחלקה ו’. במסגרת עבודה זו, קשר קשרים עם יהודים שעבדו כפקידים וכבעלי מלאכה במחנות צבא ובעיקר במשרדים ובמפקדות וקיבל מהם מידע רב, הן לצורך תקיפת יעדים בתוך אותם מחנות וחבלה בהם. מחלקה ו’ השיגה ידיעות מפורטות ביותר על היחידות הצבאיות הבריטיות, על מיקומן, כוח האדם שלהן, סידורי האבטחה והשמירה, מיקום מחסני נשק, וכל פרט חיוני אחר. כל החומר סודר בתיקים מפורטים ביותר.

במסגרת עבודתו זו, הצליח להתקבל כעובד במחנה סרפנד (צריפין). לאחר שלמד את נוהלי המקום, הכניס, יחד עם חברי מחתרת אחרים, כמה פצצות בעלות מנגנוני השהיה למקומות שונים במחנה, אך רק חלק מהן פעלו. דוגמה בולטת לחומר סודי ביותר שמחלקה ו’ הצליחה להשיג היתה פקודת המיבצע של פינוי הכוחות הבריטים מהארץ.

עם קום המדינה וגיוס חטיבת לח”י לצה”ל, התגייס גם שמעון, שרת בחטיבה 8, והשתתף בכל קרבותיה עד סוף המלחמה.

בשנות החמישים נימנה עם מקימי “מחתרת צריפין”. הוא נתפש ונשפט ל־12 שנות מאסר, ברח מהכלא, אך נתפש שנית כעבור שִשה חודשים. יחד עם יתר חברי המחתרת קיבל חנינה כעבור כחצי שנה ויצא לחופשי. הוא נלחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים ועד בכלל. הצטרף לתנועת החירות והיה חבר מרכז במשך שנים רבות. ידידיו ומוקיריו אמרו עליו שהיה איש חכם ומעמיק, יודע ספר, מעניק מעצמו לזולתו ואהוב על בני משפחתו ועל כל מכריו.

שמעון נשא לאִשה את תמר לבית אוציטל ונולדו להם שלושה בנים: יובל, איתי וגלעד, ונכדים.

עבד כתמחירן בחברת קרגל וכעבור זמן הקים את חברת “אריזות בכר בע”מ”, אותה ניהל במשך שנים רבות, עד לפטירתו ביום כ”ג בניסן תשנ”ה, 23 באפריל 1995. נטמן בבית־העלמין בסביון.