כרמיה בילר "אפרת" בכינויה, נולדה ביום כ"א בטבת תר"ץ, 21 בינואר 1930 לאביה אליעזר פסטר ולאמה חנה לבית דוידסקו, מאמידי זכרון־יעקב, בעלי כרמים ואדמות.

נישואי הוריה נתקלו בהתנגדות תקיפה מצד אבי אמה לכך שבתו הדוברת צרפתית ומנגנת על פסנתר, תנשא לפועל פשוט, העובד אצלו, עולה חדש מרוסיה, חסר כל.

הם נישאו בסתר, ומשנולד בנם הבכור יאיר ונתגלה הדבר, גירש אותם האב מביתו. ההורים עקרו לגבעת־עדה ושם הקימו במאמצים גדולים, בעבודת חלוצים קשה ומפרכת משק גדול לתפארת מבלי שיהיו בביתם מים זורמים או חשמל. שם גם נולדו להם חמישה ילדים נוספים, ביניהם כרמיה (על שם הפרי הראשון שספקו ליקב בזיכרון).

כרמיה ירשה מהוריה את האנרגיה, את הנחישות והאופי החזק, מה שהביא אותה בשנת 1946 בגיל 16 לשורות לח"י, כששוכנעה שיש לגרש את הבריטים מן הארץ כדי להקים מדינה עברית.

היתה בין הבנות המשתתפות בפעולות ממש. עסקה בהפצת והדבקת כרוזי המחתרת. עברה משך חודש קורס לשימוש בנשק ובחומרי נפץ, וכן שיטת תקיפה, וניצלה בנס מפליטת כדור. לאחר־מכן השתתפה במיקוש רכבת נוסעים בריטים ליד בנימינה.

כן עסקה בגיוס חברים חדשים, השתתפה בפעולות רבות אחרות, ולבסוף משתקפו הערבים את הישוב, נשלחה היא יחד עם קבוצת חברים, לפוצץ את בניין המפקדה הערבית ליד חדרה. פעולה שבוצעה בהצלחה, ללא נפגעים מהלח"י.

עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התגייסה יחד עם חברי לח"י היישר מן המסדר שהתקיים בשייח מוניס, לצה"ל. עברה קורס לנהיגה, הועברה לאזור חיפה ועסקה בהעברת מזון מן הקריות למחנות צה"ל בחיפה. שוחררה מקץ שנתיים. למדה באוניברסיטה בחיפה משך שנתיים.

נישאה לג'ורג' בילר, מתנדב מבוסטון, שהתגייס לפלמ"ח ונפצע באחד הקרבות. נולדו להם שתי בנות ושני נכדים. כרמיה עבדה בגינון ובמשתלה עצמאית משך 12 שנים. נאלצה להפסיק עקב ניתוחים בברכיים. כיום עוסקת בצורפות ובריקועי נחושת.