ביום זה לפני 70 שנה, ה- 29 במאי 1948, התגייסו לוחמי לח”י אל שורותיו של צה”ל בהתאם להחלטת חברי מרכז לח”י שאם תקום מדינה עברית, לוחמי לח”י יצטרפו על נשקם לצבא העברי. בבטאון לח”י, “המעש”, נכתב “במדינה חופשית אין כל צורך וכל הצדקה למחתרת ובמידה והמרות העברית תהיה עצמאית וחופשית – נהיה אזרחיה, נהיה חייליה”.

קדמו לכך משא ומתן בין חברי מרכז לח”י ובין צה”ל בנוגע לגיוסם של חברי לח”י וכן דיונים פנימיים בקרב חברי לח”י בנוגע לשאלה האם להתגייס באופן אינדיבידואלי או קיבוצי. הפתרון נמצא לבסוף הודות ליצחק שדה, שנתמנה למפקדה של חטיבה 8, חטיבת השריון הראשונה של צה”ל, שבה שני גדודים, גדוד 82 וגדוד 89. שדה הציע לצרף לחטיבה, שכונתה “חטיבת הזקן” על שמו, את אנשי לח”י וכך היה – רוב לוחמי לח”י התגייסו ולחמו במסגרת זו.

בטרם גיוסם, נאספו מאות לוחמי לח”י למיפקד יחידות בשייח מוניס, לפני שיצאו למחנה הקלט של הצבא. על פי יעקב בנאי – “מזל”:

“כל קבוצה עברה על יד שולחן בו נרשמו ונלקחו מהם פרטים. עדיין מורגשים ההרגלים הישנים, הרגלי המחתרת. כמעט כל אדם משנשאל ‘מה שמך וכתובתך’, מהסס לרגע ולאחר מכן מבין שיש צורך בפרטים אישיים אלה בצבא. הוא מתכופף ולוחש את שמו וכתובתו כדי שלא יישמע על ידי זרים. קשה להתרגל לא להיות חייל אלמוני” (“חיילים אלמונים”, עמ’ 655).

עם תום ההכנות, מתארגנות היחידות על מפקדיהן למסדר. זהו הכנס הגלוי היחידי של כל אנשי לח”י, המתייצבים יחד בפעם הראשונה. הלוחמים נמתחים לדום ומקבלים את יעקב בנאי, מפקד החטיבה, המקבל את המסדר ומעביר אותו לידי חברי מרכז לח”י, יצחק שמיר – “מיכאל”, נתן ילין-מור – “גרא” וישראל (שייב) אלדד – “אלדד”. הדגל מונף, הלוחמים שרים את המנון לח”י, “חיילים אלמונים” ואלדד קורא דברים לזכרם של יאיר ושל הלוחמים שנפלו. לאחר מטח יריות כבוד, גרא מקריא את פקודת היום:

“עד היום היינו חיילים אלמונים בלי מדים. היום אתם פושטים את אלמוניותכם ותלבשו מדים, אולם הדגל המתנופף מעל ראשינו – לא יוחלף. המטרה לא השתנתה. ואמת הם דברי יאיר בהמנון אשר הושר על ידינו: ‘כולנו גויסנו לכל החיים, משורה ישחרר רק המוות’.”