מנחם נולד ביום כ”ח באדר ב’ תרפ”ז, 1 באפריל 1927 בברלין שבגרמניה להוריו בלהה ואנשל. בשנת 1935 נמלט האב מפני הנאצים ועלה לארץ־ישראל. בשנת 1936 נמלטה גם האם עם ילדיה, מנחם וטובה. המשפחה גרה בתל־אביב. מנחם למד בבית־הספר תל־נורדוי וסיימו בשנת 1943. לאחר התנסות קצרה בלימודי חקלאות במסגרת “עליית הנוער”, חזר לתל־אביב ועבד כשוליה בחשמלאות רכב. בערב למד לימודים תיאורטיים בחשמל בבית־הספר התיכון מונטיפיורי. ב־1945 הצטרף לגדנ”ע, אך הואיל ונמשך לדרכה של לח”י, התגייס לשורותיה.

מנחם פעל במחלקת הנוער, ועסק בהפצת חומר ופעולות הסברה. באחת הפעולות הליליות השתתף בהסרת שילטי רחובות בתל־אביב הנושאים שמות אנגלים והחליפם לעברים. פעל בקן של תנועת הנוער “ברית־החשמונאים” בתל־אביב, בתמיכתה של לח”י, על מנת לקרב צעירים ולגייסם למחתרת. מנחם היה אחד המדריכים המסורים והשתתף בקורסים אידיאולוגיים.

לאחר החלטת האו”ם, עם התגברות מעשי האיבה של הערבים, פעל עם חברי תאו בשמירה בתל־ליטווינסקי ובסיורים בסביבה, כן עסק באימונים במחנה ליד גהה ובשייח מוניס.

במסדר הגיוס של לח”י לצה”ל התגייס לגדוד 89, פלוגה א’, בפיקודו של דב גרנק. השתתף בשיחרור לוד ורמלה, בכל הקרבות של הפלוגה בנגב ובשיחרור באר־שבע. נפצע ברפיח מפגיעה ישירה של פגז בזחל ושהה תקופה ארוכה בבית־חולים.

לאחר שיחרורו מצה”ל ושיקומו הפיזי ב־1950, השתקע בבאר־שבע, בה בנה את ביתו ועתידו.

הוא עסק בהפצת ספרי לימוד, צורכי־כתיבה ועיתונים. היה פעיל מאוד בקליטת עליה ועזר למשפחות במצוקה. תרם והתרים לרכישת ספרים לספריות בבתי־ספר והעניק ספרים לארגון זהב”י – משפחות ברוכות ילדים.

לאחר מלחמת ששת הימים היה פעיל בתנועה למען ארץ־ישראל השלמה בבאר־שבע וחבר פעיל במיסדר ע”ש ז. ז’בוטינסקי. הוא עזר לחוגי נוער וסטודנטים לאומיים.

מנחם פעל רבות להנצחת חללי לח”י בבאר־שבע, בקריאת שמות רחובות על שמם; פעל ללא לאות לקביעת לוח הנצחה על הקיר של תחנת הרכבת הישנה בבאר־שבע, לציון חללי חטיבה 8 וחיילי חטיבת הנגב שהשתתפו בכיבוש באר־שבע. עקב פטירתו, נמנעה ממנו הזכות להשתתף בטקס הסרת הלוט.

נבחר ליקיר העיר באר־שבע לשנת 1996, אך לא זכה להגיע לטקס.

מנחם נפטר לאחר מחלה קשה ביום כ”ט בטבת תשנ”ו, 20 בינואר 1996 והובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אחריו אשה – רחל, ושני בנים – אריה ואילן.

את עוצמת אהבתו של מנחם לעמו ולארצו, ביטא יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר, כאשר כתב על מנחם אחר מותו: “מנחם היה לוחם חירות מסור ונאמן”.