מוריס נולד בשנת 1930 להוריו פרחה ומוֹרַד ברהום בבגדד שבעירק. האב היה מהנדס רכבות, וכדובר שפות רבות שימש גם כמורה לשפות. האם הייתה עקרת־בית. המשפחה, מסורתית לאומית, עלתה לארץ ממניעים ציוניים בשנת 1934 עם שניים מילדיהם. חמישה נוספים נולדו בארץ.

הם עברו להתגורר בצריף קטן, ללא חשמל, בפתח־תקוה, ובמאורעות 1936 חיו שם בפחד מפני פרעות הערבים.

האב עבד כעוזר למודד והאם היתה עקרת־בית, שטיפלה בשִבעת ילדיה. המשפחה חיה בדוחק רב. מוריס למד בתלמוד תורה “שארית ישראל” ולאחר־מכן בבית־הספר העממי פיק”א. בגיל 14 יצא לעבודה, לעזור לפרנסת המשפחה. בגיל 15 הצטרף לבית”ר ובסוף 1946 התגייס ללח”י.

הוריו, שהיו בעלי דעות לאומיות, לא הפריעו לו.

בתחילה עסק מוריס בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר, ולאחר־מכן מילא תפקידי שמירה, עם נשק צמוד, באיזור פתח־תקוה. כעבור מיספר חודשים הועבר לזכרון־יעקב, שם עבר קורס אימוני־שדה וקורס מפקדים באימוני־שדה. הוא מונה אחראי על מחסני המזון והתרופות שבשכונת שעריה בפתח־תקוה, ובהמשך מונה אחראי על בסיס הלח”י, שהיה ממוקם בפרדסים, סמוך לבסיס תל־ליטוינסקי. הוא שימש כמדריך אימונים, כולל נשק, ובד־בבד יצא לסיורים ולפעולות תקיפה על בסיס הצבא הבריטי בתל־ליטוינסקי.

באחת הפעולות התהפך הג’יפ, בו נסע עם מספר חברים. הם נפצעו והועברו לבית־חולים “פרוינד” בתל־אביב. הוא השתתף גם בפעולות החרמה של כלי־רכב לשימוש המחתרת, שחלקם נשלחו עם השיירות לירושלים הנצורה. מאוחר יותר הועבר לבסיס בשייח־מוניס, משם התגייס לצה”ל, לגדוד 82, והשתתף בקרבות על יהוד, לוד והכפרים שבאיזור.

כעבור זמן קצר, בעִקבות פרשת אלטלנה, ערק מן הצבא, עם חברים נוספים. הוא חזר והתגייס מחדש ושירת בחיל־ההובלה. לאחר שיחרורו עבד כ־10 שנים כאזרח עובד צה”ל בהובלת טנקים. אחר עבד כנהג וכמפקח בניה במשרד הפנים. בגלל בעיות לב, הוכרח לפרוש, ובהמשך עבד כמפקח על צוות עובדי אחזקה בחברת “משמר”.

בשנת 1951 נשא לאשה את ציונה לבית שָמוּר, אותה הכיר וגייס ללח”י בשנת 1946. לזוג נולדו שלושה בנים ששרתו בצה”ל בתפקידים חשובים. אחד מהם מג”ד בביטחון פנים, ונכדים. במשך כל השנים הם מתגוררים בפתח־תקווה.