אברהם בן יעקב ושושנה, נולד ביום כ”ו באדר א’ תרפ”ד, 2 במרץ 1924 באוקראינה, בעיירה שנכללה אז בתחום פולניה, למשפחת שניידרמן. הבית היה יהודי מסורתי, בעל זיקה חזקה לציונות, והילדים קיבלו חינוך ציוני. אביו היה שוחט בעיירה ודודו היה רב העיירה. אמו היתה ידועה כסמל לטוב לב. אישה זו החזיקה קופת צדקה, ובכל יום שישי דאגה לחלק מעות שבת לעניים. אחיו הבכור, צבי שניידרמן, עלה לארץ־ישראל בשנת 1930 כחלוץ, היה חבר בברית־הבריונים ואחד הנחקרים שנחשדו ברצח ארלוזורוב. כל משפחת שניידרמן עלתה ארצה בחנוכה שנת 1935, הודות ל’דרישה’ ששלח להם צבי, על מנת שיוכלו לקבל רישיון עליה ל’פלשתינה’ (סרטיפיקט).

אחת מאחיותיו של אברהם, חנה, היתה חברה פעילה בפלמ”ח. האחות השניה, דבורה, היתה פעילה באצ”ל. זו היתה משפחה לוחמת לדוגמה, על כל גווניה. אברהם סיים את לימודיו בבית־הספר ‘ביל”ו’.

בגיל 14 הצטרף לבית”ר והיה פעיל בה מיספר שנים. ב־1943 הצטרף ללח”י. הוא היה בתא עם יעקב בקמן והועסק בהפצת חומר תעמולה ובגיוס. בשנת 1944 נאסר במצוד ברחוב בתל־אביב. כעבור כמה שבועות נאסר גם אחיו צבי, לאחר שנודע לבולשת הבריטית שהם אחים. אברהם הוגלה בשנת 1944 לאסמרה עם משלוח הגולים הראשון. הוא נדד עם הגולים לכל מחנות המעצר באפריקה, עד שהוחזר סוף־סוף בשנת 1948, עם אחרוני הגולים, למדינת ישראל, לאחר ארבע שנות גלות. מיד עם הגיעו ארצה, התגייס אברהם לצה”ל. אמנם רצה להתגייס לחיל האוויר, אך כשהתברר שהיה איש לח”י – נפסל.

הוא שירת כשנה בחיל־הרגלים והשתחרר בדרגת סמל.

בצאתו לחיים האזרחיים, הקים מלטשת יהלומים, שסיפקה פרנסה בכבוד לכ־25 משפחות. הקים משפחה. אשתו רות עלתה ארצה באניה ‘אקסודוס’. לזוג שני ילדים: בן – אריאל, ובת – ורדה, שניהם בוגרי אוניברסיטת תל־אביב.

אברהם נפטר ביום כ”ה באב תשע”ו, 29 באוגוסט 2016 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.