מרדכי נולד בשנת 1919 בבולגריה. עוד בהיותו צעיר הצטרף לתנועת בית”ר בעיר מולדתו, שם ספג את הרוח הלאומית ואת השאיפה לעלות לארץ ישראל כדי להקים בה מדינה עברית חופשית.

תוך כדי פעילותו בסניף בית”ר, התחבר לקבוצת חברים שהתארגנה לקראת עלייה בלתי ליגאלית לארץ.

בשנת 1939 הם הגיעו ארצה באוניית המעפילים “קטינה” (במסגרת עליה ב’ – אף על פי). האנייה הגיעה לחוף נתניה והתקבלה על ידי חברי הארגון. העולים הועברו למקום מבטחים ומשם  פוזרו למקומות שונים.

מרדכי הופנה לפלוגת גיוס של בית”ר בראשון לציון בה שהה ועבד תקופת מה. בתקופה זו הוא גויס לארגון הצבאי הלאומי. כעבור זמן יצא מהפלוגה והחל לעבוד כברזלן בבניין והפך לבעל מקצוע.

בעת הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הלך עם אנשי יאיר והפך לאיש לח”י. בגלל הלשנה או בדרך אחרת, נודע לבולשת הבריטית דבר חברותו בלח”י (אז: “קבוצת שטרן”). כשמרדכי הגיע למחנה הצבאי “סרפנד” (צריפין) כדי לקבל את שכרו עבור עבודה שעשה שם קודם לכן, הוא נעצר, נחקר ונשלח למעצר מינהלי במחנה מזרע. בסוף 1942, הוא הועבר, יחד עם כל יתר העצירים, למחנה המעצר בלטרון.

אחרי בריחת עשרים חברי לח”י מהמחנה בלטרון, הגלו השלטונות הבריטיים 251 עצורים מאנשי אצ”ל ולח”י לאפריקה. הדבר היה ביום 19 באוקטובר 1944 ומרדכי היה ביניהם. הוא הוחזק תחילה במחנה סמבל ליד אסמרה באריתריאה. כעבור זמן, הועברו העצורים למחנה קרתאגו בסודאן וכעבור זמן מה הוחזרו לאריתריאה. אך בכך לא הסתיימו נדודיו של מרדכי.

לאחר ההכרזה על מדינת ישראל, ביום 12 ביולי 1948 הוחזרו העצורים ארצה ומרדכי ביניהם, לאחר שהיה עצור כשש שנים בארץ ובגלות.

לאחר שובו ארצה חזר מרדכי לעבודתו כברזלן. לימים מצא לעצמו משרה של פקיד במשרד השיכון, בו עבד שנים רבות עד צאתו לגמלאות. התגורר בנתניה.