חגי נולד בתל אביב בשמחת תורה, ביום כ”ג בתשרי תרפ”ט, 7 באוקטובר 1928. הוריו, יהודה ואסתר, היו מראשוני התנועה הציונית בעיר קלאוזנבורג שבטרנסילבניה, בה התרכזה היהדות החרדית, רודפת הציונים. האב היה מורה בבית הספר התיכון העברי ‘תרבות’, בו לימד לשון עברית, תולדות עם ישראל, תולדות ארץ ישראל והגיאוגרפיה שלה.
הוא עלה ארצה בגפו בשנת 1925 ועבד כמורה במגדיאל, שנוסדה באותה שנה. אשתו, עם שני ילדיהם, נעמי ומשה, הגיעו בשנת 1926 וחגי נולד כבר בארץ. הם גרו בסג’רה ובצפת, שם ניצלו מהטבח בפרעות 1929, הודות לבעל ביתם הערבי, ראש העיריה תאופיק חולי. משם עברו לרמת ישי ובשנת 1931 התיישבו בתל אביב. חגי למד בבית הספר ‘בילו’, בישיבה תיכונית ‘אלומה’ בירושלים ובבית הספר התיכון ‘מוריה’ בתל אביב (ממנו סולק בימי רדיפת חברי המחתרות על ידי ‘הישוב המאורגן’).
בית הוריו היה למסתור לאנשי לח”י, ביניהם מהבורחים ממחנה המעצר בלטרון וחגי הושפע מהם והצטרף למחתרת בתחילת 1944. הוא פעל במחלקת הנוער, בהדרכה, בגיוס, בהסברה והדריך בקורסים. הוא חיבר את החוברת ‘המטרה – האויב – והמלחמה’ וכן ‘קונספירציה’, ששימשו חומר הדרכה למגויסים חדשים. היה אחראי על תאים וסניפים.
עם קום המדינה, התגייס עם חברי לח”י לצה”ל כמפקד מחלקה בגדוד 82, חטיבה 8, והשתתף בכל קרבות החטיבה. בקרב על כיבוש עוג’ה אל חפיר, היא ניצנה, הציל, תחת אש האויב, את ידידוֹ נחמיה בן־תור, אשר נפצע מפגיעת פגז במשוריין שלו. חגי סחב אותו עד אל מחוץ לטווח פגזי המרגמות. לימים אימץ את כינויו במחתרת, ‘חגי, לשמו הפרטי, ואילו את שם משפחתו שינה לאשד.
לאחר המלחמה פעל במסגרת מפלגת ‘הלוחמים’ כאחד מראשי הפלג הציוני־סוציאליסטי. הוא למד מזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים, עבד במערכת ‘דבר’ בירושלים ככתב מדיני וכראש המערכת. שש שנים היה כתב ‘דבר’ בלונדון והתמחה בבעיות מדיניות בינלאומיות ואסטרטגיות. התבלט כאחד הפובליציסטים הטובים והחשובים בארץ ובחו”ל. כעיתונאי חוקר, פירסם מאות מאמרים, שהשפיעו על דעת הקהל. את המחקר בעניין ה’פרשה’, שדוד בן־גוריון הטיל עליו, פירסם כספר: ‘מי נתן את ההוראה’, שהסעיר את הציבור בארץ ובעולם. פירסם את הספר ‘כעת מחר’, שחיבר יחד עם שמעון פרס, ואת הספר ‘מוסד של איש אחד’, על ראובן שילוח–זסלני, מייסד ‘המוסד’.
חגי נפטר ביום ט’ בכסלו תשמ”ט, 18 בנובמבר 1988 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים. לאחר מותו קובצו מיטב מאמריו בספר ‘זה לא רק החום המלוח’. הניח אחריו אישה, עליזה, ושתי בנות, אריאלה ועופרה.
