ישעיהו אלכסנדר נולד ביום כ’ בשבט תרפ”ו, 4 בפברואר 1926 בפרשוב, צ’כוסלובקיה, להוריו טרזה והרמן צבי. משפחתו מנתה גם את אחיותיו חנה וגילה ובן זקונים, דוד. בהיותו נצר ל”חתם סופר” וסבו משמש כראש ישיבה בפרסבורג, הותוותה דרכו כתלמיד ישיבה, כשהמטרה להיעשות ברבות הימים רב.

כשהנאצים פלשו לצ’כוסלובקיה בשנת 1938, הופרדה המשפחה: אמו, אחותו ואחיו הושמדו ואילו ישעיהו הנער הסתתר בבודפשט ומשם הצליח להגיע לארץ ברכבת המיוחסת של קסטנר, בה פגש את אביו ואחותו הבוגרת חנה.

בשנת 1944 התחנך ישעיהו בכפר הנוער שליד כפר חסידים. בשנת 1946 הצטרפה קבוצתו להכשרת שליחות של הקיבוץ הדתי. המפגש הראשון שהיה לישעיהו עם הבריטים השולטים בארץ, התרחש בעת המצור של הכובש על קיבוץ גבעת־חיים. סיפר ישעיהו: “מעפילים בעלייה הבלתי לגלית הסתתרו בקיבוץ שכותר על־ידי האנגלים ואנחנו הנערים חמושים במקלות קפ”פ הסתערנו מול הצבא שהיה מצוייד בשריוניות נושאות ברנים, מישהו צעק: למען המולדת – קדימה! וכשנפתחה האש, נפצעתי בחזה.”

מכאן הדרך לא היתה רחוקה להתגייסותו של ישעיהו ללח”י. הוא בוחר לעצמו את הכינוי “צפניה”. היה פעיל בסניף המחתרת בנתניה, נשלח לקורס רעיוני וללימוד נשק. עסק בהפצת הסברה של דרך לח”י והצטיין כגַייס לוחמים חדשים לתנועה.

במאי 1948 התגייס לצה”ל במסגרת חטיבת לח”י ושירת בגדוד 89, גדוד הפשיטה של חטיבה 8 בפיקודו של דב הבלונדיני. השתתף בכיבושי החטיבה בלוד, רמלה, הנגב, עוג’ה אל חפיר (ניצנה).

אחרי המלחמה התגורר בירושלים ועבד באגף מס הכנסה ובפרקליטות המדינה. ב־1958 נשא את אביבה לבית זיתי, צברית, תלמידת “בצלאל”, לאשה. בעקבות עבודתו בהקמת בית החולים “ברזילי”, עבר הזוג הצעיר לאשקלון. עם סיום הבנייה, השתלב ישעיהו כסגן מנכ”ל בית־החולים. לימים עסק בהפעלת שירותי הבריאות בעזה וברצועה ולבסוף נהיה מנהלו הראשון של בית־האבות “הלפרין” באשקלון.

שלושת ילדיו: אראלה, ענת ודודו העניקו לו ולאביבה נכדים ונכדות. תחביבו היה צעדה, כל בוקר, על חוף הים.

ישעיהו נפטר בביום י”א באלול תש”ס, 11 בספטמבר 2000, בגיל 74 ונטמן בבית־הקברות באשקלון.