צבי בן דוד ואסתר. ההורים עלו לארץ מגליציה, פולין, ב־י”ח בחשון תרפ”ה, 15 בנובמבר 1924 וגרו בירושלים, בשנת 1922 נסעו לווינה, כי האב נרשם לארבע שנות לימוד בבית־הספר הטכני של וינה. ההורים חזרו לירושלים בשנת 1926, שם למד צבי בבית־הספר תחכמוני. בשנת 1936 עברו ההורים לחיפה, שם קיבל האב משרת ניהול במפעל למרצפות.

צבי סיים בית־ספר עממי, הצטרף ל”מכבי הצעיר”, שם היה שחקן כדור־סל. למד חשמלאות בלימודי ערב. בשנים מאוחרות יותר יצא צבי עם אביו לעבוד באַבָּדָן, טהרן, מטעם סולל־בונה, במשך מיספר שנים. באחד הביקורים בארץ, פגש צבי את יוסף דר, אותו הכיר עוד מירושלים. יוסף סיפר לו על הצטרפותו ללח”י ועל מטרות הארגון. צבי התלהב מאוד ועם שובו לארץ החליט להצטרף ללח”י. אז גם החל לעבוד כחשמלאי בבתי־הזיקוק.

כאשר החליטה מפקדת לח”י, במסגרת תנועת המרי, לתקוף בבתי־הזיקוק, הבריח צבי חומר נפץ לתוך המפעל. החומר נקבר בתוך מקלט, ובליל הפעולה היו צריכים להעבירו להטמנה ביחידות הגדולות לזיקוק. משה בר-גיורא, יחד עם צבי, האחראי על הפעולה, אברהם יהודאי ויעקב גרינברג יצאו לפעולה. בשגגה סגר בר-גיורא את המזוודה והפעיל את השעון. אירעה התפוצצות. בר-גיורא נהרג במקום וגרינברג נפצע קשה. צבי נשא אותו על גבו כשני קילומטר אל מחוץ לבתי הזיקוק, ומשם לבית החולים רוטשילד. המשטרה הבריטית הגיעה לבית החולים, וצבי, בעזרת יוסף דר, העביר את גרינברג למקום מבטחים.

בשלב יותר מאוחר השתתף צבי בפעולת פיצוץ המטוסים בכפר סירקין, לאחר שעבר קורס חבלה בפרדס חנה, שם התאמן במשך חודש וחצי בהרכבת חומר נפץ ודוקטרינציה. בשנת 1946 תנועת המרי החליטה על פעולה משולבת נגד השלטון הבריטי: פיצוץ גשרים ובתי המלאכה של הרכבת – על ידי האצ”ל, ההגנה, ולח”י. פעולת לח”י, פיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה בוצעה לאחר פעולת הגשרים, מה שהעניק לבריטים שהות לשלוח כוחות גדולים, שחכו ללוחמי לח”י אחר הפעולה.

הפעולה הצליחה, אך בזמן נסיגת הכוחות, שרוכזו משום־מה במשאית אחת, נתקלו בפאתי כפר־אתא בכוח בריטי גדול, שכלל שריונית, ובקרב קשה נהרגו 11 לוחמי לח”י ונפצעו רבים. צבי נפגע בשתי רגליו, ולמעשה ניתן היה להצילו בטיפול מתאים, אך הבריטים, שהעבירו את כל ההרוגים והפצועים למשטרת קרית חיים, לא הִרשו להגיש עזרה וטיפול רפואי כלשהו, וכך נפל חלל מפצעיו, בגיל 23, בי”ט בסיוון תש”ו, 17 ביוני 1946 נטמן בחלקת לח”י בחיפה.