משה בן שמעון עוזר וצפורה רייזמן, נולד בשנת 1924 בעיירה בשם סבלוש, צ’כוסלובקיה, למשפחה ציונית דתית. את לימודיו החל בבית־ספר עברי בעיר הולדתו. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל־אביב. אביו מצא עבודה ב”סולל בונה” ועבד בה עד שפרש לגימלאות. בערבים הקדיש את רוב זמנו לפעילות בהגנה. משה המשיך את לימודיו בבית־הספר “תחכמוני” ואחר־כך בבית־הספר המקצועי “תורה ומלאכה”.

בשנת 1939 התגייס לאצ”ל ועם הפילוג הצטרף ללח”י. אחרי רצח יאיר, כאשר חברים רבים התחבטו באשר להמשך דרכם, התגייס למשטרת היישובים העבריים ושירת במשטרת הרוכבים באבן־יהודה. עם פרישתו מהנוטרות והתארגנותו מחדש של לח”י, שב לפעילות ובין שאר הפעולות עסק ב”רכש” של מכונות כתיבה ושיכפול, באחת הפעולות השאיר את טביעת אצבעותיו.

בשנת 1944, לאחר אימון קבוצתי בנשק, נעצר ונכלא במחנה־המעצר בלטרון, טביעת־אצבע שנלקחה בזמן המעצר, קשרה אותו עם טביעת־האצבע שנשארה במקום הפעולה והוא הובא למשפט, אולם משפטו לא נתקיים, כי הוטס עם 251 חברי האצ”ל ולח”י לגלות באפריקה. הוא שהה במחנות המעצר סמבל, אסמרה, קרתאגו וגילגיל.

משה שוחרר ושב ארצה עם אחרוני הגולים ביום 12 ביולי 1948 והתגייס לצה”ל. שירת בחטיבה 8, של יצחק שדה בגדוד 89 בפיקודו של משה דיין בפלוגה של אנשי לח”י, מ”פ הפלוגה היה יעקב גרנק (דב הבלונדיני).

בשנת 1950 נשא לאשה את בתיה הרשקוביץ. עבד כחרט, ומאוחר יותר כמנהל ייצור. עם חבריו ומשפחותיהם טיילו ועברו את הארץ לאורכה ולרוחבה, יחד חגגו שבתות וחגים, ארועים אישיים ומשפחתיים, וידידות זו חשובה וחזקה אף מקרבת משפחה, הפכה לנכס יקר ומקור כוח, גם לילדי החברים הממשיכים להיפגש עד היום.

ביום י”ב באדר, תשמ”ב, 8 במרץ 1982 עמד לבו מלכת והוא בן 58. הוא נטמן בחלקת המחתרות בבית־העלמין בחולון. את אהבתו ללימוד המורשת, ויכולתו לראות דברים כהווייתם מתוך ביקורת וראייה מפוקחת ובלתי נכנעת למוסכמות, הוריש גם לבנו אברהם יאיר ולנכדיו: אפרת, מתן ואסנת, שהקדישו לזכרו את העבודות שהכינו על תקופת המחתרות. אסנת נולדה לאחר מותו והוא לא זכה להכירה.