שושנה נולדה בתל־אביב בתאריך כ"ח סיון תרפ"ט, 6 ביולי 1929. הוריה, נחמה ואברהם, חילונים היו וציונים אידיאליסטים. הקימו משפחה ברוכת ילדים. נוסף על שושנה, היו עוד שִשה אחים ואחיות: שרה, יוסף ז"ל, התאומים יעקב ותמר, משה וחופשיה. מקומה של שושנה הוא בין משה לחופשיה. האח משה היה חבר בפלמ"ח.
האב אברהם היה בין ראשוני קואופרטיב לתובלה, שלימים היה לקואופרטיב "שלב". שושנה למדה בבית־הספר "ביאליק" והייתה זמן־מה חברה בנוער העובד.
את מאיר אנגל, בעלה לעתיד, הכירה שושנה כאשר נפגשו באקראי במסיבה כלשהי. הם נמשכו זה לזוֹ מידית והחלו לצאת בקביעות. נתברר למאיר כי אין שושנה חברה בארגון כלשהו, והוא התוודה לפניה על חברותו בלח"י והציע לה להצטרף למחתרת. שושנה ביקשה ארכה של חודש, שבסיומה הביעה את הסכמתה. בשלהי שנת 1947 הצטרפה שושנה ללח"י וקיבלה את הכינוי: חסיה.
פעילותה של שושנה במחלקת ההסברה של הלח"י לא נמשכה זמן רב, שכן בינתיים נתקבלה באו"ם (בכ"ט בנובמבר 1947) ההחלטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ערבית ויהודית. החלה הספירה לאחור, לקראת התאריך 15 במאי 1948.
עם חבריה וחברותיה בלח"י התגייסה גם שושנה לצה"ל והוצבה בגדוד 82 שבחטיבה 8, חטיבה בה רוכזו רוב אנשי לח"י. פחות משלושה חודשים מאוחר יותר נישאו שושנה ומאיר והיא השתחררה מצה"ל. כעבור עוד ארבעה חודשים, בסוף דצמבר 48, נפצע מאיר בקרב על עוג'ה־אל־חפיר, ו"הקריירה הצבאית" של המשפחה הטריה תמה בזה.
שושנה ילדה למאיר בת: חנה (ניצן) ולה שלושה בנים: יניב, תומר וברק, ובן: יוסף, שברך אותם בנכדה ונכד נוספים: הדסה וליאור.
בין השנים 1968־1988 עבדה שושנה בבזק כטלפנית, עד שיצאה לגמלאות.
שושנה נפטרה בתל־אביב ביום ה' באלול תשנ"ח, 27 באוגוסט 1998 ונטמנה בבית־העלמין ירקון.