מאיר נולד ביום י”ב בשבט תרפ”ט, 23 בינואר 1929 בבלז, פולין. בן זקונים להוריו מרדכי וחוה ואח לצבי ושמואל. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1935. האב היה פועל בעיריית תל־אביב.

המשפחה היתה דתית ומאיר למד ב”ישיבת תל־אביב”. היה חבר בתנועת בית”ר, ובאורח טבעי הצטרף לאצ”ל. גם אחיו הבוגר ממנו, שמואל, היה חבר באצ”ל. מלחמתו הפושרת של האצ”ל בבריטים באותה תקופה – סוף מלחמת העולם השנייה – לא מצאה חן בעיניו, דרכו של לח”י נראתה לו יותר, והוא אכן הצטרף לתנועה בסופה של שנת 1945.

פעילותו של מאיר בלח”י הייתה במחלקת ההסברה. הוא שימש כמחסנאי, ובתפקידו זה ריכז את כל החומר – כרוזים, עלונים וחוברות – שנועד להדבקה ולהפצה. מאוחר יותר, בסוף 1947 וראשית 1948 היה אחראי על תא לוחמים.

מאיר התגייס לצה”ל במסגרת חטיבת לח”י, לאחר המיסדר בשייח־מוניס. הוא שירת בפלוגה א’, גדוד 89 – גדוד הקומנדו – שבחטיבה 8, היא “חטיבת הזקֵן” (יצחק שדה). היתה זו פלוגה על טהרת אנשי לח”י ומפקדה היה דב האגדי, הוא יעקב גרנק ז”ל. בקרב על עוג’ה־אל־חפיר, בדצמבר 1948, בו נפל מפקד הפלוגה דב נפלו ונפצעו רבים מאנשי הפלוגה, נפצע מאיר, ואיבד מחצית מכף רגלו.

עוד לפני פציעתו, באוגוסט 1948, נשא מאיר לאשה את שושנה לבית פיינהולץ, אשר כחבר שלה גייס אותה בסוף 1947 ללח”י. נולדו להם בת: חנה (ניצן) ובן: יוסף. לאחר החלמתו ושחרורו מצה”ל, מצא מאיר את פרנסתו כנהג־חבר בקואופרטיב “דן”.

אשתו שושנה נפטרה ביום ה’ באלול תשנ”ח,27 באוגוסט 1998. מאיר נפטר ביום י”ז בכסלו תשס”ג, 22 בנובמבר 2002 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.