שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דברים לזיכרון חללי לח"י
הנצחה באנדרטה ביער לח”י במשמר איילון
שמו של אברהם אמפר חרוט על לוח באנדרטה ביער לח”י
לבנת זכרון על שם אברהם אמפר בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל

שם: אמפר אברהם

כינוי בלח״י: חרותי

תאריך לידה: ט"ז באדר א' תרע"ו, 20 בפברואר 1916

תאריך נפילה: י"ד בשבט תש"ב, 1 בפברואר 1942

אברהם נולד ביום ט"ז באדר א', תרע"ו, 20 בפברואר 1916 בלודמיר, בחבל ווהלין בפולין, ליוסף ולרייזל, ולו שני אחים ושתי אחיות. הוא למד בבית־הספר 'תרבות', היה חבר פעיל ובולט בבית"ר וכבר בשנת 1937 מונה מדריך ראשי, בקורס למדריכים בעיר לודז'. יחד עם נתן פרידמן־ילין היה בין מייסדי הארגון הצבאי הלאומי בפולין. במשך כשנה היה אברהם המנהל הארגוני של התאים והכין מועמדים לקורס 'סגנים' הראשון, שנערך בזופיובקה בווהלין ונוהל על־ידי שני שליחים מארץ־ישראל (אהרן חייכמן ויוסף סטווסקי). כינויו הראשון היה 'חביבי'. מלבד פעילויות אלה אירגן קבוצות של מועמדים לעליה ב' ועסק במנהלת העיתון 'די־טאט' (המעש), בעריכת נתן פרידמן־ילין. הוא עמד בקשר אמיץ עם אברהם שטרן (יאיר), שליח הארגון ואיש הקשר לממשלה הפולנית וסייע לו בארגון נוער, המוכן לעלות ולהלחם על הארץ. תכניות גדולות אלה התנפצו עם פרוץ המלחמה ובמקומן החל חיפוש דרכים להימלט מתופת אירופה ולהגיע למולדת. אברהם, איש המעשה, אירגן קבוצות מילוט, קבע סידרי יציאה ואחר יצא גם הוא לדרך.

באשרת סטודנט מזויפת, הצליח להגיע ארצה, דרך תורכיה, בה ישב זמן־מה ועסק בהשגת סרטיפיקאטים לאלה שנתקעו שם. עם הגיעו ארצה ביום 7 בינואר 1941, הצטרף מיד אל יאיר שלידו תפס, באופן טבעי, מקום מרכזי ומונה מפקד הפעולות באזור תל־אביב. למרות הסמכותיות שהקרין על סובביו, היה צנוע בהליכותיו. חברים אמרו עליו ש"היה אדם כריזמאטי" והאנשים נהו אחריו באופן טבעי. כל דבר אשר עשה, אם היה משוכנע בחשיבותו, עשה בריכוז רב ובמסירות אין קץ. אברהם היה אחד מגדולי מחדשי הגבורה העברית שהביאה לנו את המדינה.

לקראת צאת המחתרת לפעולות נגד השילטון הבריטי, הוחל באמונים. אברהם הצטרף לקורס מצומצם בו השתתפו זליג ז"ק ומשה סבוראי. המדריך היה 'ישקה' (יעקב אליאב).
ביום ט' בשבט, תש"ב, 27 בינואר 1942 לאחר שיעור תיאורטי בחומרי נפץ, שנערך בחדר ברחוב דיזנגוף 30 בתל־אביב, פרצו לחדר קצין הבולשת מורטון עם קלגסיו. מורטון ציווה עליהם להרים את ידיהם ואז ירה בהם. אברהם נפצע קשה בקיבתו ובכבדו וכעבור ארבעה ימים ביום י"ד בשבט, תש"ב, 1 בפברואר 1942 בחדר־החולים של בית־הסוהר, מבלי שזכה לטיפול רפואי ראוי לשמו, נפטר בייסורים גדולים. הוא נטמן בבית־הקברות בנחלת־יצחק.

פרקי חייו ופעליו הונצחו בספר "מרדות ומעש – האיש שקיים את הנדר" שהוקדש לזכרו.

הצטרפו לרשימת התפוצה