חיה נולדה ביום כ”ו באייר תרצ”ג, 22 במאי 1931 בקוֹבֶּרְסְדוֹרף, אוסטריה, להוריה, דבורה ואביגדור גולדמן. היו להם חמישה ילדים: ארבע בנות ובן. האב היה מלמד בחדר.

בשנת 1938 גורשה המשפחה, יחד עם היהודים בני העיירה, לווינה, שם גרו כמו בגטו. אביה נאסר והוחזק תשעה חודשים במחנה ריכוז בדכאו. בעזרת הקהילה היהודית שוחרר אב המשפחה מדכאו, ולאחר שהוענקו להם סרטיפיקטים, עלו לארץ בשנת 1939.

בתחילה גרו בפתח־תקוה, אחר עברו לתל־אביב. האב עבד ביהלומים. המשפחה היתה דתית לאומית, שחינכה את ילדיה לאהבת תורת ישראל, העם והארץ. האב היה אוהד לח”י ולעתים התקיימו בביתם ישיבות סודיות של המחתרת. אחיה, יעקב גולדמן, היה חבר לח”י, נאסר והוגלה לקניה. בן־דודה, איש לח”י, יוסקה בלאושטיין, חבר נווה־יאיר, נרצח על־ידי הפדאיון.

בארץ למדה חיה בבית־יעקב והיתה פעילה בתנועת־הנוער הדתית “בתיה”, אחר סיום לימודיה בבית־הספר העממי, עבדה בבית־חרושת ובטיפול בילדים, ולמדה בבית־ספר ערב להשלמת השכלתה.

הצטרפה ללח”י בשנת 1946, כשהייתה בת 15, למורת רוחם של הוריה האוהדים, בשל היותה בת, אך היא נאבקה בנחישות והמשיכה בפעילותה. היא גוייסה לנוער לח”י ואחר הועברה למחלקה ו’ – מודיעין. הדביקה כרוזים, הפיצה חומר, עסקה במעקבים, למדה שימוש בנשק והשתתפה בהרצאות אידיאולוגיות, שהעמיקו את רגשותיה לאהבת הארץ, לעזרה ההדדית ולרוח ההקרבה.

אחרי הכרזת המדינה, בגיל 17, התגייסה לצה”ל בכנס בשייח מוניס. השתתפה בקורס של נהגות משאיות ושירתה בגדוד 82 ולאחר־מכן בגדוד הקומנדו 89, וליוותה את הגדוד בקרבות בַדרום עד לניצנה, לאחר שנה וחצי שירות שוחררה מצה”ל.

את בעלה, ברוך אלפרוביץ, הכירה בצה”ל, והם נישאו ביום 25 בדצמבר 1951. הוא שרת בצבא הקבע, אחר עבד ב”רַסקו”. כשנתיים גרו ביפו ועברו ל”מעוז אביב”, לשיכון צבא־קבע, שם גרה חיה עד היום. היא יצאה לעבודה כשילדיה גדלו, הייתה בעלת חנות לצמר והדריכה בסריגה, פרשה בשנת 1988.

בעלה, ברוך, נפטר ממחלה בשנת 1988. להם שלושה בנים ונכדים.