משה נולד ביום יח’ באייר תרפ”ה, 5 בדצמבר 1925 בקלאוזנבורג בטרנסילבניה להוריו יהודה ואסתר, מראשוני התנועה הציונית בְעיר שהיתה מרכז החרדים עוייני הציונות. אביו היה מורה לעברית ולתולדות ארץ ישראל בבית הספר התיכון העברי “תרבות”. ב־1925 עלה האב ארצה, לפני המשפחה, ועבד כמורה במושבה מגדיאל. האם ושני ילדיה, נעמי ומשה, הצטרפו אליו בשנת 1926 המשפחה נדדה לסג’רה ואחר־כך לצפת, שם ניצלה מטבח בעת פרעות תרפ”ט על ידי בעל ביתם, ראש העיר הערבי דאז. מצפת עברו לג’דה, כיום רמת ישי. בשנת 1928 נולד שלמה (חגי) אחיו. בשנת 1931 השתקעה המשפחה בתל אביב.

משה למד בבתי הספר בילו, מונטיפיורי ובבית הספר הגבוה לפועלים של ההסתדרות סוציולוגיה וכלכלה מדינית. מגיל 14 שירת ביחידת הקשר של ‘ההגנה’, בחי”ש תל אביב ובחי”ש המגוייס. בשנים 1943–1945 היה בפלוגות ג’ ו־ד’ של הפלמ”ח וברזרבה שלו והשתתף בפעולות ‘תנועת המרי’.

עם פירוק ‘תנועת המרי’ ובהשפעת משפחתו, חל שינוי בהשקפותיו. בית הוריו שימש מחסה ומסתור לאנשי לח”י והתנהלה בו פעילות מחתרתית ענפה. אחיו, שלמה (“חגי”), היה חבר פעיל בלח”י, ומשה הצטרף למחתרת. בלח”י שימש כמדריך במחלקת הנוער ואַחַר צורף למחלקה ו’ (מודיעין).

בשנת 1947 הועבר לירושלים, עסק במודיעין והשתתף בפעולות קרב, בפינוי שכונת רוממה, ליפתא ושייח באדר, בפיצוצי בתים ובסיסי כנופיות. כן שימש כאיש קשר עם יחידות הפלמ”ח בירושלים.

לאחר הוצאתו להורג של הרוזן ברנדוט על ידי יחידת לח”י, נעצר משה ונכלא בכלא ג’למה. בעת מעצרו למד והכשיר עצמו להוראה. בשנת 1950 גויס לצה”ל והדריך בקורס לסמלי ולקציני מקלעים. בשנת1951 סיים קורס קציני חי”ר. שירת כמפקד פלוגה מסייעת. בכיבוש רפיח, במבצע קדש, נפצע קשה. לאחר שהחלים התמנה קצין חינוך חטיבתי בשריון. השתתף במלחמוֹת ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ומצע ליטני.

שוחרר משרות המילואים בדרגת רב סרן. למד היסטוריה כללית ועברית. היה חבר מערכת העיתון ‘למרחב’ מהיווסדו ועד סגירתו. עבד כמורה ומנהל בית ספר 35 שנים. היה יו”ר ארגון מנהלי בתי הספר בארץ וחבר הנהלת הסתדרות המורים. זכה בפרסי חינוך רבים והוכתר כ’יקיר העיר נתניה’.

נשא את רות לבית עוזרי, אותה הכיר בקרבות ירושלים. לזוג שלושה ילדים: טלילה ועינת מורות, ויובל אגרונום ואיש ביטחון, ונכדים.

משה נפטר ביום ו’ באב תשנ”ג, 13 ביולי 2013.