חנה נולדה ביום כ’ בתמוז תרצ”ג, 14 ביולי 1933, בירושלים, בבית מסורתי. האב ששון סוחר והאם ויקי עקרת־בית. האב עלה לארץ בשנות ה־20 מבגדד יחד עם אחיו, בעלייה לגלית. היה לו בית מסחר סיטונאי לאריגים. הם גרו בשכונת מקור ברוך. לאחר מות האב, בשנת 1946, עברה המשפחה לתל אביב. בשנת 1950 החלה האם לעבוד בשרות הטלפונים לפרנסת המשפחה.

לחנה הבכורה אחות צעירה. חנה למדה בבית הספר היסודי “אליאנס” בתל אביב, הצטרפה לתנועת הנוער “ברית חשמונאים”, ומשם, בשנת 1947, ללח”י.

עיקר פעילותה הכנת דבק והדבקת כרוזים. השתתפה בקורס לנשק ב’רמת יאיר’ (שייח מוניס). עזרה בהכנת הסרטון על לוחמי המחתרת, שנערך על ידי ‘יכין’.

לאחר קום המדינה, כתלמידת תיכון, התנדבה במסגרת “גדנע השחר” להדריך תלמידים משכונת שפירא בפעילות טרום צבאית.

סיימה סמינר למורים ולגננות “תלפיות” בתל אביב, ועבדה כגננת וכמורה. נשלחה מטעם הסוכנות היהודית ללמד עברית ויהדות בלונדון, למדה חינוך והיסטוריה באוניברסיטת “בר אילן” וקיבלה תואר ב.א. המשיכה לתואר מ.א. באוניברסיטה העברית בירושלים.

בעת הלימודים עבדה כמורה ומדריכה פדגוגית בסמינר למורים ע”ש אליעזר שיין בפתח־תקוה ובמכללת בית ברל, ואחר־כך במכללת “תלפיות” בתל־אביב, עד ליציאתה לגמלאות.

עם הפרישה מההוראה נבחרה לנשיאה ארצית ונגידה של ארגון התנדבותי (“האופן הפנימי”, INNERWHEEL) – בינלאומי של נשות “רוטרי” בישראל.

בשנת 1993 תוך כדי השתלמויותיה ב”בית ברל” נוצר קשר עם מורים גרמנים מויסבאדן, והתקיים דיון כיצד ללמד ילדים בישראל ובגרמניה את נושא השואה. כתוצאה מדיון זה נערך בויסבאדן סמינריון שאליו נסעו מישראל מורים ע”ח גרמניה, ביניהם חנה עם מורים גרמנים לפולין: לאושוויץ, בירקנאו, וורוצלב וקרקוב, שם נפגשו עם מורים ותלמידים פולנים שלא הכירו יהודים מעולם ולא נראה היה שהפנימו את נושא השואה.

נשואה ליהודה אזולאי. להם שני ילדים ונכדים.