יעקב נולד בחודש מרץ 1913 (אדר תרע”ג) בירושלים, בן למאיר ומלכה דור שישי בארץ. סבו היה מגדולי הרבנים בירושלים. אביו היה ציוני, כתב בעיתון ‘חבצלת’ ותירגם לעברית את ‘הזהר’. יעקב למד בחדר, בישיבה, ולבסוף בסמינר למורים של המזרחי.
יעקב היה חבר ב’הגנה’ וזמן מה חבר ב’חרות הסוציאליסטית’ מיסודה של מפא”י. הוא הצטרף לקיבוץ כפר גלעדי, שם עבד כשנה כרועה צאן, אך עזב בשל סיכסוכים פנימיים בין מייסדי הקיבוץ.
בחזרו לירושלים התוודע לאבא אחימאיר והושפע ממנו עמוקות. בשנת 1931 השתתף ביסוד ‘ברית הבריונים’ – כהצעתו של אורי צבי גרינברג – בראשות אחימאיר. ה’ברית’ חרתה על דגלה, לראשונה, את המטרה המפורשת של גירוש המשעבד הבריטי מארץ ישראל.
בעקבות רצח ד”ר חיים ארלוזורוב, נאסר יעקב ונשפט לתשעה חודשי מאסר עם עבודת פרך, אותם ריצה בבית הסוהר המרכזי בירושלים.
עם פירוק ‘ברית הבריונים’ וייסוד ‘הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל’, הצטרף לשורותיו ומילא בו תפקיד מרכזי. עם שבירת ההבלגה ופעולות התגמול של האצ”ל, נעצר ונשלח לכלא עכו, שם הוחזק עד אפריל 1938.
עם הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הצטרף אל יאיר והיה לאיש לח”י. האנגלים ביקשו לאוסרו בירושלים, אך בינתיים הצליח להתחמק לתל אביב וירד למחתרת.
יעקב הפך לעוזרו של יאיר, השתתף בעריכת ‘עיקרי התחיה’ וערך את העיתון הפנימי ‘במחתרת’. במאי 1941 נשא לאישה את חברתו נעמי גלזנר, ירושלמית שהייתה מפקדת באצ”ל. שבוע אחרי נשואיהם נעצרו שניהם. נעמי ישבה שלוש שנים בבית הסוהר לנשים בבית לחם. יעקב הוחזק תחילה בבתי כלא בארץ, במיזרע, בלטרון, ואחר הוגלה לאריתריאה ולסודן. בינואר 1946 שוחרר וחזר ארצה.
במלחמת העצמאות היה סגן דובר צה”ל וצנזור צבאי. אחרי המלחמה עבד בעיתון ‘הדור’, כעורך לילה ב’אמר’, וכסופר צבאי של העיתונים ‘אמר’ ו’דבר’, וכן עורך לילה ב’דבר’.
בין השנים 1962–1964 שימש כדובר מפא”י. בשנת 1965 נמנה עם מקימי מפלגות ‘רפ”י’ ו’לעם’. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף להנהלת ‘תנועת ארץ ישראל השלמה’ ופרסם מאמרים בַדו שבועון ‘זאת הארץ’, בעריכת צבי שילוח. התמנה לסגן עורך ‘אמר’. בסוף שנות השישים פרסם מאמרים בעיתון ‘החזית’, בעריכת ד”ר ישראל אלדד.
יעקב נפטר בי”ז באייר תשל”ב, 1 במאי 1972. הניח אישה, נעמי ושתי בנות. הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב.
