דוד נולד בחודש אדר ב’ תרע”ג, אפריל 1913 בביאליסטוק בפולין לאביו ראובן ולאמו חינקה, שהיו ציונים דתיים. אביו היה בעל בית־חרושת לטקסטיל, ומצָבה הכלכלי של המשפחה, בת שש הנפשות, היה טוב.
עד גיל שש למד דוד בחדר, ואחר כך המשיך בבית ספר תיכון פולני. בשנת 1929 הצטרף לתנועת בית”ר בעיר מולדתו, בה שימש בתפקיד גיזבר הקן. על פי בקשת דודו, אשר עלה לירושלים עשר שנים קודם לכן, עלה דוד ארצה בשנת 1932 מיד עם הגיעו, הצטרף לפלוגת בית”ר ברמת גן.
עם פירוקה, בשנת 1935, גוייס לארגון ההגנה הלאומית בתל אביב. ב־1936 נשלח לקורס ‘סגנים’. עם הפילוג, נשאר דוד בפלג שהיה אז ‘הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל’. באותה תקופה התגורר בתל אביב עם יצחק יזרניצקי (שמיר), חברו מבית”ר ביאליסטוק. באצ”ל עסק בעיקר במחלקת המודיעין.
עם הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הצטרף דוד אל יאיר והיה לאיש לח”י. ביום 2 בדצמבר 1941 נעצר בדירתו, יחד עם יצחק שמיר, והועבר לכלא יפו.
משם נשלח למחנה העצורים במיזרע, שם שימש כטבח הראשי של המחנה, לשביעות רצונם של כל העצורים. הוא המשיך בתפקיד זה גם אחרי שהמחנה הועבר ללטרון. לעבודתו כטבח ראשי היתה חשיבות מיוחדת: דרך המטבח התקיים מגע קבוע עם הספקים למיניהם ודבר זה איפשר רכישת אבזרים שונים שהיו דרושים לעצורי לח”י, במיוחד לצורכי חפירת המנהרה, שדרכה ברחו, בסופו של דבר, עשרים מחבריהם. לצערו, לא נמנה דוד עמם.
לאחר הבריחה הוגלה לאפריקה, יחד עם יתר העצורים. תחילה הושבו באריתריאה, אחר כך הועברו לסודן, ושוב לאריתריאה ולקניה.
בסך הכל הוא שהה במעצר שש שנים, שוחרר בחודש מאי 1947 וחזר ארצה, לאחר שארוסתו שילמה שוחד לקטלינג, מפקד הבולשת הבריטית. הוא נשא את ארוסתו, רחל הירשביין, גם היא בית”רית מביאליסטוק, אשר המתינה לו כל השנים בהן ישב במעצר. לאחר שחרורו עבד זמן מה בעיריית תל אביב ואחר כך בעיתון ‘מברק’.
במאי 1948 התגייס דוד לצה”ל, שירת במת”ש–שק”ם, והמשיך בצבא קבע עד 1953. אחרי שחרורו, עבד כמנהל חשבונות במשרד רואי חשבון רוטנשטרייך גיצלטר בתל אביב, עד שפרש לגימלאות בגיל שמונים.
לדוד ולרחל נולדו שני בנים: יצחק וראובן. ראובן נפל בעיר סואץ, במלחמת יום הכיפורים.
התתגורר עם רעייתו בבית אבות בכפר סבא ועבד בהתנדבות בבית חולים מאיר.
דוד נפטר ביום ה’ בכסלו תשס”ט, 2 בדצמבר 2008 והובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב.